אדם בתוך עצמו הוא גר
מילים ולחן: שלום חנוך
"אדם בתוך עצמו הוא גר
בתוך עצמו הוא גר.
לפעמים עצוב או מר הוא,
לפעמים הוא שר,
לפעמים פותח דלת
לקבל מכר
אבל
אבל לרוב,
אדם בתוך עצמו נסגר"
כנראה לא נוכל לדעת לעולם עד הסוף … מה עובר על הקרובים לנו ביותר.
כי בסופו של יום אדם בתוך עצמו הוא גר.
גם אם נדמה לנו שאנחנו מכירים, או מרגישים…
גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים או קוראים את המצב…
בסופו של יום אדם בתוך עצמו הוא גר.
חייל אחד,
יום זיכרון אחד.
שכול אחד יותר מידי.
למה? מאיפה זה מגיע פתאום? אף אחד לא ידע, אף אחד לא ראה…
כי בסופו של יום אדם בתוך עצמו הוא גר.
המחשבות, הפחדים, האכזבות העצמיות, הרצון להפסיק את הסבל,
הדיבור העצמי, ההחלטות פנימה, המסכות החוצה, השאיפה לשקט….שקט סופי מידי
כי בסופו של יום אדם בתוך עצמו הוא גר.
"אדם בתוך עצמו הוא גר
בתוך עצמו הוא גר.
או באיזו עיר סוערת
או באיזה כפר
לפעמים סופה עוברת
וביתו נשבר
אבל
אבל לרוב,
אדם גם לעצמו הוא זר"
לא הכרתי את החייל, אף לא את משפחתו הקרובה.
המקרה תפס אותי בין שורות הפייסבוק ולא יכולתי להתנתק ממנו.
קראתי וקראתי על, את המילים, הכשרונות, ההצלחות, ההספדים, הרגשתי את הצער הכבד והכאב האין-סופי.
המילה "למה" חזרה בתוך הפוסטים שוב ושוב ושוב…אין מנוס מהמילה הזו… למה?……
והתשובה היא …
כי בסופו של יום אדם גם לעצמו הוא זר.
"ואת, ואת
כמה טוב שבאת,
בלעדייך ריק הבית
והלילה קר.
אז אני שומר עלייך
כמה שאפשר,
ועם כל זאת, האם
אמצא אותך מחר?
אדם קרוב אצל עצמו
אדם בתוך עצמו הוא גר"
בתוך המגורים העצמיים האלה,
בתוך הזרות הזו,
בתוך הקור והכאב,
מחפשת נקודה של אור, נקודה זעירה אחת קטנה.
כי לרוב …אדם בתוך עצמו הוא גר.
© 2016 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, תמונה: סהר גרופר
כתיבת תגובה