הספורט הציל את חיי/קרן מורנו

אני ספורטאית מאז שאני זוכרת את עצמי.

ספורט, כושר ,עיצוב, או איך שלא תקראו לזה בשבילי זה אורך חיים אמיתי.

כל חיי עסקתי בספורט: התעמלות קרקע, מכשירים, ואתלטיקה…

כל מי שמכיר אותי יודע שהספורט הוא חלק בלתי נפרד מחיי.

לפני כמה שנים חליתי בסרטן בלוטת התריס!

לא הצלחתי להבין איך זה יכול לקרות לאישה חזקה, ספורטאית, "כל-יכולה".

איך אני, אני קרן, פתאום חולה!

ברגע אחד הכל השתנה לי.

מאישה חזקה, אימא במשרה מלאה,

הפכתי לאדם חלש, שתלוי בילדים שלי, בהורים שלי, ובחברים שלי.

עברתי טיפולים קשים… שפירקו אותי פיזית ונפשית.

הסרטן פרץ את הבלוטה החוצה

ואני אושפזתי לחמישה ימים בבידוד.

אני ביחד עם חומר רדיואקטיבי בכמות מכובדת למדי, רחוקה מילדיי, ללא אפשרות למגע עם העולם (בגלל הקרינה החזקה).

כששוחררתי מבית החולים, נאלצתי להסתגר בבית לעוד שבוע, כדי לוודא שאני כבר לא "מסוכנת".

אני זוכרת את עצמי חלשה, חלשה מאוד, לא יכולה לתפקד, וכמובן שלא להתאמן.

הגעגועים לילדים שלי, החולשה האין-סופית, עצם היותי במצב הזה כל אלה ועוד…

גרמו לי להישבר נפשית, ומנטלית (כי גופנית כבר הייתי שבורה).

פעם ראשונה בחיי הרגשתי מהו חוסר אונים, מהם רחמים עצמיים, מהי בדידות.

נשאבתי למקום לא טוב!!! לא טוב בכלל… בלשון המעטה.

הטיפול האחרון הגיע, ואיתו החלטה עצמית נחרצת על גורלי:

החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים וחוזרת להיות קרן- ככה אני לא ממשיכה.

התחלתי להזיז את עצמי באופן מתון ביותר, פעילות גופנית רגועה.

מיום ליום הרגשתי איך אני מתחזקת, עם החוזק הפיזי חזר החוזק הנפשי, המנטלי ואיתו גם שמחת החיים.

ואז, כמו שדברים קורים במקרה או שלא במקרה… גיליתי את הקרוספיט:

שיטת אימון ייחודית המשלבת: כוח, סיבולת לב-ריאה, עיצוב, יציבות, וכל מה שהגוף צריך כדי להיות במיטבו.

הדבר היפה בקרוספיט (מעבר לעוד המון דברים מופלאים שיש בו)

שהוא מאפשר לבני 40+ להתחרות בארץ ובחול, ואני, קרן, התחרותית התעוררה לחיים.

נכנסה בי אנרגיה חדשה כזאת שמעוררת, מלהיבה, ובעיקר מחזירה אותי להיות אני.

זה נתן לי דרייב, כיוון, ומיקוד.

התחלתי להתאמן ברצינות ולהתחזק (אימונים של שנה).

כשבדרך… אני "מאיימת" על הקרובים לי ביותר שבתחרות הקרובה אני אהיה על הפודיום.

"איימתי" והאמנתי! "איימתי" והתכוונתי ! "איימתי" ופעלתי!

אפריל 2016 אני מתמודדת באליפות ישראל בכושר גופני בקטגוריית המאסטרים (40+):

3 ימים של אוונטים מדהימים, אדרנלין שמשתולל, והתרגשות עצומה.

הבנות שהתחרו איתי הפכו לחברות:

כולנו אימהות עובדות, קרייריסטיות כל אחת מתחום אחר נפגשות במעמד כזה ונלחמות כלביאות.

הרגשתי על בשרי מהו כוח נשי, מהי אנרגיה נשית במיטבה.

התחרות אמנם הייתה אישית,

אך כל אחת שסיימה את המקצה, ולא משנה באיזה מקום, עמדה ועודדה את שאר המתחרות עד לסיום.

זה מה שיפה בתחרות בגילאים האלה … אנחנו מגיעות ממקום בשל, שלם, מפרגן, ותומך, גם כשאנחנו מתחרות האחת בשנייה.

"איימתי" והאמנתי, "איימתי" והתכוונתי, "איימתי" וזכיתי!

הנה אני, קרן, חזקה מתמיד, עומדת על הפודיום (מקום השלישי), כאשר מדליה משתלשלת על צווארי.

כשהילדים שלי, המשפחה שלי, והחברים שלי נמצאים איתי ומריעים לי.

אחת החוויות העוצמתיות ביותר של חיי!

הרגשתי שזכיתי במקום ראשון של עצמי, מסופקת, מאושרת והכי חשוב בריאה!

המשפט "בריאות היא אורך חיים" אינו בכדי, הוא נכון למעשה, ואני חוויתי זאת על עצמי.

והספורט… הוא הציל את חיי!!!

בזמן האשפוז כשיש המון זמן לראש לעבוד, עשיתי חושבים על מהלך חיי,

הבנתי שהחיים קצרים ואין לדעת מה ילד יום,

שאני צריכה לעשות רק מה שעושה לי טוב.

הבנתי שאני חייבת להעביר את זה הלאה… שכל העולם יידע כמה חשוב ומשמעותי להתאמן.

לפני כשנתיים עזבתי את החברה בה עבדתי כ – 15 שנים ויצאתי לדרך חדשה.

החלטתי להגשים את ייעודי ומטרתי, ועשיתי סוויץ' למדריכת כושר ומאמנת.

חשוב לי שאנשים יבינו עד כמה חשובה פעילות גופנית,

ולא רק כדי לשפר את המראה החיצוני או להיות רזים יותר או להיות שריריים יותר אלא כדי להיות בריאים יותר.

בשנים האחרונות אני עוברת דרך ארוכה ומשמעותית, עושה דברים שלא האמנתי על עצמי שאעשה.

היום, במבט לאחור… אני מלאה בגאווה, סיפוק, וכוח.

אני יודעת ומאמינה שבשבילי השמיים הם הגבול!!! שאני יכולה לכבוש כל יעד

ולהשיג כל מטרה, אני צריכה להמשיך במסע שלי, להמשיך ולהאמין בעצמי,

מניסיון אישי… מי שמאמין בעצמו מגיע רחוק!

לפייסבוק של קרן מורנו