הדרך שלי / איה רייס

9 באוגוסט 2017

הסיפור שלי מתחיל בהתפתחות המוטורית איטית…

הספורט שהחל אצלי כצורך פיזי עבור פיתוח מיומנויות מוטוריות, הפך לעיסוק מרכזי בחיי.

כבר בגיל 10 חודשים התחלתי להיות במים, עוד הרבה לפני שלמדתי ללכת…


מים קרים גורמים לי להיות חיונית יותר ולהיפתח,

ואימא שלי דאגה לקחת אותי לים ולבריכה חמש פעמים בשבוע וככה… עד גיל שש הגעתי להליכה עצמאית.

העיסוק בפעילות גופנית הוא צורך שמלווה אותי כל חיי, והפך לחלק ממני,


היום כשאני שוחה יש לי שקט, פעם הרגשתי שאני כאילו בורחת מהמציאות…


בגיל 29 חליתי במחלת נפש, ובשל קשיים בהשתלבות בעבודה

עברתי לאחרונה אבחון שמצא אצלי קווים אוטיסטים בתפקוד גבוה.

נולדתי למשפחה יצירתית ותומכת, שני הורים אדריכלים, ואחים העוסקים באמנויות: קולנוע, תיאטרון ומוזיקה.


אני, עם הנכות שלי, נתפסת כשונה,

יחד עם זאת עטופה במשפחה אוהבת ודואגת שתמיד נמצאת לצידי ודוחפת אותי קדימה.


למרות הקשיים שלי בפיתוח יכולות מוטוריות, יכולות למידה,

למרות כל אלה… שרתתי בצבא כמורה חיילת וסיימתי לימודי תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה.


 

 

 

 

 

 

 

 


אני עושה כמיטב יכולתי ומשתדלת להשתלב בחברה נורמטיבית ככל האפשר,

ובנוסף לוקחת חלק בפעילויות של קבוצות ספורט נכים.


בשנים האחרונות אני משתתפת במשחי מים פתוחים שהובילו אותי לטריאתלון.

אני אוהבת להשתתף בטריאתלונים ותחרויות,


זה ממלא אותי’ אני זוכה להערכה ממש כמו "כוכבת" ומקבלת מחיאות כפיים ומדליות.


החיבור לתחרויות ספורט הגיע כאשר התחלתי ללכת למועדון "אילן" ברמת גן (ספיבק) בגיל 9,

שם בנוסף לשחייה שיחקתי משחקי כדור, מה שהיה עבורי אתגר קשה.

בתחילה השתתפתי במשחה למרחק 800 מטר, היום אני שוחה הרבה יותר : 3.5 ק"מ בים.

פיתוח העיסוק בספורט בשנים האחרונות תרם לירידה שלי במשקל של 30 ק"ג,

העיסוק בשחייה נעשה מתוך אהבה ושמחה להיות במים,

ובנוסף משרת עבורי ככלי תמיכה לתהליך הירידה והשמירה על המשקל.


מאז שהתחלתי להשתתף בטריאתלון יצרתי קשרים עם אנשים שבאים ללוות אותי בהתנדבות,

חשוב לי לציין שהם לא באים לעשות במקומי אלא ביחד איתי, ונהנים מהספורט.


בטריאתלון יש לי מלווה בשחייה בים, בנוסף לרכיבת אופניים כפולים (טנדם) וליווי בריצה.

יש לי מספר מלווים באזורים שונים בארץ ששמחים ללוות אותי,

אני מרגישה שהתהליך הזה מקדם אותי ושאני מוערכת מאוד.


 

 

 

 

 

 

 

 


כשאני מסתכלת על עצמי מהצד, אני חושבת שהגעתי למקום שמספק אותי,

טוב לי איפה שאני נמצאת היום שמחה שאלוהים ניתב אותי למקומות הנכונים לי .


ציטוט שאני אוהבת: "בנות מאה רוקדות על הבלטה כדי שהבעל יאזין מלמטה" מילים: יורם טהר לב

הציטוט הוא מתוך שיר ששרה חווה אלברשטיין המתאר נשים מבוגרות הרוקדות בלט למרות המגבלות שלהן… 


היום אני מרגישה שלווה ורוגע במים, אני יודעת שזה המקום שלי,

אני מנגנת על גיטרה קלאסית ואוהבת לרקוד ריקוד חופשי המשלב תנועה ומוזיקה

ומאחלת לעצמי פשוט להמשיך ככה… בדרך שלי.


© 2017 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, פוסט: איה רייס, תמונה: איה רייס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוסף תגובה או המלצה

*