google.com, pub-7010878865197159, DIRECT, f08c47fec0942fa0

"אימא את לא ספורטאית, את סתם אישה שעושה ספורט"/מירב אלמוג

25 באפריל 2019

"אימא את לא ספורטאית את סתם אישה שעושה ספורט"

נכון אני לא ספורטאית ….אני ממוצעת ….

אין לי מבנה אתלטי או גוף גבעולי…

אני נהנית מיין וחוטאת בסיגריה פה ושם (עכשיו באתגר של הפסקה)….

אני לא רצה מהר ..והשפגט שלי ממש לא ישר…

וכמו כולם יש לי 3-4 קילוגרמים שהייתי מוותרת עליהם


מה שכן יש בי זו נחישות שהיא יוצאת דופן, ואהבה עזה לתנועה, לים ולריצה….


אני מירב אלמוג בת 43 אמא לאלונה (11) ושביט (9) גרה באשקלון קרוב לים וקרוב לאמא.

מנהלת מרקום בקבוצת גאון – marketing communication תקשורת שיווקית.

אשת שיווק, כותבת ומעצבת תוכן וגרפיקאית.


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


הספורט לא היה שם תמיד…

זה התחיל איפשהו בשנות העשרים אחרי שנפטרתי מהאנטגוניזם ששיעורי ספורט יצרו אצלי….

קצת שחיה, קצת אופניים, קצת משקולות…. לא בטירוף, ככה סתם בשביל הכיף.

ריצה היתה משהו ששאפתי אליו ….

רציתי להיות מהאנשים האלו שרצים … כובשים את האספלט…שנים שראיתי אותם והלב נחמץ מקנאה….


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


בתפיסה שלי אז… אני מעשנת זה בחיים לא יקרה…

ויום אחד לפני שש שנים ומשהו אחי הצעיר סיפר שהתחיל לרוץ… ככה סתם בארוחת שישי שגרתית …

וזה הזיז אצלי משהו..

אם הוא בגודל שלו יכול לרוץ… אני בטח יכולה לנסות סיגריות או לא …. וככה זה התחיל הרומן שלי עם הריצה ….

ערב שבת אחד….עם runkeeper באוזן שנותנת הנחיות עכשיו לרוץ עכשיו ללכת ומ-0 קילומטרים זה גדל והתרחב ותפס יותר ויותר נפח….

ביום, בתודעה, במהות שלי ובמי שאני…


אני מירב אלמוג אני ואני יוגיסטית ורצה

אף פעם לא היה לי מנוי לחדר כושר או קבוצת ריצה או מדריך ליוגה מאילוצי לוחות זמנים ותקציב והרגל …

שנים של לבד אחרי כמעט שנתיים של ריצות בוקר ללא מטרה

חבר זרק מילה על מרוץ הלילה .. אז כבר רצתי 7 (!) קילומטרים ברציפות.

החלטתי לנסות… חוויה ….בכלל לא ידעתי כמה שזה יפתח לי את החיים והנשמה.

מרוץ הלילה עבר בהצלחה עשרה קילומטרים בלי לעבור להליכה..

האווירה המחשמלת, האתגר, להיות מוקפת בעשרות אלפי אנשים ששותפים לתחושה …

משם הדרך לחצי מרתון היתה קצרה…

מורידה מהאינטרנט תוכנית ועובדת איתה כמו שעון שוויצרי..

לא מפספסת שום אימון…


אחרי החצי בא מרתון שלם ועוד אחד ועוד אחד בשטח

והנה כבר עשיתי שלושה מרתונים מתוך הריצה.

גיליתי עד כמה אני עקשנית ועד כמה אני נחושה ובריצה, מסתבר, לתכונות הללו יש מקום חיובי …

והן אלו שמושכות אותי כשקשה ונותנות לי כח להתקדם ובזכותן אני יוצאת מהמיטה בקור ובחושך וגם בלחות מטורפת ובחום.


על מה חושבים כשרצים 4 שעות לבד?

באימונים למרתון בדרך כלל ספר על ספורטאים מעוררי השראה או ספרים על ריצה בשגרה עם מוסיקה תוך כדי שמארגנת את היום והמחשבות בראש

הריצה מפקסת אותי … היא שם כשעצוב וכששמח ..

סוג של פילטר שעוזר לזקק את התחושות והמחשבות לעשיה

מתקנת היוגה מביאה לי שקט ועוצמה על המזרן אני נוכחת אי אפשר ללכת לאיבוד כשאתה צריך להחזיק מנח שדורש את כל הריכוז הסאפ נותן דרור ..

ללכת לאיבוד בתוך הכחול לא מוותרת על כלום.. רק המינונים משתנים…

לפעמים בקיץ לרוץ לאורך הים מרגיש כמו לבגוד במאהב השני.


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


איך אני עושה את זה ?

מוותרת, מתעדפת, וגם עם קצת רגשי אשמה….

בשגרה היום מתחיל ב 4:30 עם ריצה או יוגה שעה אימון ואז מתחילה הריצה של החיים: ילדות פקקים ועבודה,

באמצע השבוע אין טלויזיה, אני שומעת הרצאות בטד ומחכה ליום הבא.

פיתחתי רעב לשעה הזו ביום…יש ימים שאני מחכה ללכת לישון כדי להגיע כבר לאימון של מחר מחכה לבוסט אנרגיה הזה כמו ג'אנקי…

כשרוב העולם עוד מתהפך לצד השני, אני כובשת עוד קילומטר ויש בכך תחושת ניצחון.


כל יום מתחיל בתחושת ניצחון


if you wanna change the world start by making your bed הדרך שבה אנחנו פותחים את היום מסמנת את המשכו.

אני בוחרת לאתגר את עצמי ולפתוח מבערים מוקדםםםם.

את היוגה גיליתי במקרה לגמריי ; הניסיון הראשון שלי עם סאפ נגמר בנפילה, סיבוב לא נכון וקריעת רצועה בברך ; השבתה מלאה לכמה חודשים.

חיפשתי משהו שאפשר לעשות בבית ומהתוכניות (המצוינות) של Beachbody הגעתי ל piyo 60 יום של פילאטיס יוגה משולב.

מה שהתאים מצוין לאג'נדה של הפציעה והתאהבתי (שוב) באורך בגמישות ביופי של התנועה וגם בעובדה שמשהו עוצר את התזזית המובנית שלי.


"אדם הוא תבנית נוף מולדתו" וכאמא לילדה עם עודף משקל (שנובע מניתוח שעברה בינקות) זה דוחף אותי עוד קצת..

לתת לה(ן) דוגמא שהכל אפשרי והכל זה ענין של החלטה ונחישות ..

"אין דבר העומד בפני הרצון": העיניים שלה קצת התרחבו כשסיפרתי לה שאני פייסרית למקצה 10 קילומטרים ב 75 דקות במרתון תל אביב הקרוב.

בחישוב גס יש לי בערך 10000 קילומטרים זמן רגליים, לפחות 500 שעות של יוגה ו300 קילומטרים בים…


אז אני אולי לא ספורטאית… אבל אני אוהבת את מה שאני עושה ועושה את מה שאני אוהבת.

בין לבין מנסה לשמש דוגמא טובה לבנות שלי ותוך כדי ליהנות מהדרך.


לפייסבוק של מירב אלמוג

לאינסטגרם של מירב אלמוג


© 2019 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר פוסט: מירב אלמוג תמונה: מירב אלמוג

להגיב על אורלי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוסף תגובה או המלצה

*