הסיפור שלכם

יש לכם סיפור על חיבור עצמי שהתרחש באמצעות ספורט?

סיפור שאחרים יוכלו לפגוש בו את עצמם?

אין הכוונה לספורטאים מקצועיים, גם לא כאלה עם הישגים מרשימים של דקות או שניות.

הסיפור שלכם הוא רק שלכם, ומשמעותו היא קודם כל עבורכם,

התהליך שעשיתם, ההתחברות הפנימית והחיצונית שהתרחשה אצלכם.

כל סיפור כזה מהווה השראה לקוראים אחרים, אתגר שיכול להוביל להעזה ואמונה עצמית.

אז מה עושים?

שולחים אלינו את הסיפור שלכם, בצירוף תמונה ופרטים אישיים.

צוות המערכת יבחר לפרסם את הסיפורים הנבחרים.

השאר… כבר עלינו.

חוקי ההצלחה שלי!/נינה פקרמן
כשנולדתי אף אחד לא דמיין שאהיה אלופת העולם... נולדתי 28.09.1977 בקישינב שבמולדובה. נולדתי כפגית קטנה, מיהרתי לצאת לעולם, וכשתפסו אותי שלפו לי את עצם האגן מהמקום. הרופאים אמרו לאימא ואבא שלי שהתינוקת לא תשרוד, שהיא מאוד חלשה, ועם בעיות בלב... למזלי ההורים שלי לא
הכדור שהציל את חיי/רונית שפירא
שמי רונית שפירא (57) נשואה, אמא לארבע בנות בוגרות, וסבתא לשלושה נכדים מקסימים. את סיפור חיי ניתן לחלק לשניים: לפני "גדולות", ואחרי "גדולות". ולמה הכוונה? עד יולי 2005 הייתי אשה שמנה מאד שקלתי כ-120 ק"ג מי סופר במספרים כאלה... כמובן שמאז שאני זוכרת את
My life began at the end of my comfort zone/סול רפאל
אני סול, בת רבע ל-34, בת זוג, אמא, וספורטאית חובבת. יש בי התלבטות לגבי התואר הזה, אם הוא לא שייך רק לספורטאיות שמתחרות באולימפיאדה וכו'... מסכמת עם עצמי תמיד שאני פשוט ספורטאית חובבת... כי בכל זאת הספורט הוא חלק ממני. אני עובדת במשרה מלאה,
לא מדברת. עושה!/לירון הלל
חיפשתי "קיצורי דרך", פתרונות קסם... איך לרדת במשקל, לעצב את הגוף, איך לא להשקיע יותר מדי. אף פעם לא אהבתי ספורט, ומצאתי תירוצים: הילדים קטנים, אין סידור, זה לא טוב לברכיים. ידעתי שחייבים לעשות ספורט, שזה חשוב אבל... לא הצלחתי להתחבר לזה. למעשה אפילו
העצמאות שלי / שמחה מלכה
שמי שמחה מלכה בת 28, עובדת ולומדת לתואר ראשון. אוהבת לטייל, לקרוא, לצחוק, לבלות עם חברות וגם... לשחות ולרוץ. את כל זה אני עושה יחד עם ההתמודדות עם "תסמונת אשר". תסמונת אשר הינה תסמונת שבה קיימת מגבלת שמיעה יחד עם מגבלת ראיה מסוג
מסע הבייק פקינג הקשוח שלי/ קרן בר-יוסף
"מה את עושה כאן? לכי הבייתה!". כל חצי שעה אני שומעת את הקול הזה בראש, וממשיכה לפדל. "את אוהבת את המשפחה שלך - מה את עושה כאן? חג. לכי הבייתה". עקשן הקול. הרגליים מתעלמות ממנו וממשיכות לסובב. מסביבי הרבה שמש, ובאזורים בהם הנוף יפה
"..בכ(ח)ן ארוץ לקראתך.." / ענת ברדוגו
מורה לחינוך מיוחד ומאמנת ריצה וכושר אמא לחמישה ילדים ונשואה לשלומי. מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי כאדם שלא מתפשר עם עצמו. מציבה יעדים ומסתערת עליהם. בשלב מסוים בתיכון הדתי בו למדתי, הזמינו אותי לשיחה עם היועצת והמחנכת. שתיהן, במבט חמור סבר, הסבירו לי שהמתכונות
ההזדמנות שבחרתי לחבק / בר סולמי
שמי בר סולמי, מאמנת כושר (27) מתל אביב. אני מתמחה באימונים פונקציונאלים, ספינינג,ריצה, פילאטיסCORE, אימונים לנשים בהריון ולאחר לידה. החיבור שלי לספורט החל בגיל צעיר. כבר בהיותי בת 3 נכנסתי למסגרת תובענית ותחרותית. אמא שלי רשמה אותי לחוג התעמלות אומנותית שבמהרה הפך להיות העיסוק
האנדורפינים שלי / אסתר וינסטוב
אני מסתכלת על עצמי במראה היום, ועדיין רואה ילדה שמנה בת 14 ששקלה כמעט 100 קילו והייתה כול כך פגועה ואומללה. בחיים אמתיים, בקשר עם האנשים הסובבים אותי ובדרך בה אני משיגה את המתרות שלי ביום יום, אני מגלה שהספורט הוביל אותי
מכורה להצלחה / הדר חננאל
  החיבור שלי לספורט קרה כשהכרתי את הקרוספיט לפני שלוש שנים. תמיד עסקתי בספורט. אבל לא ככה... האימונים בקרוספיט מאוד אינטנסיביים. אימון עצים, מוזיקה חזקה. מה שקורה באימונים האלה, או קורה לי בכל אופן, זה שהם מביאים אותי לקצה, למקום שלא האמנתי שאגיע אליו. פעם כשהייתי