כשהייתי סטודנטית צעירה קראתי מאמרים בעיקר להנאת מרציי ופעמים רבות תפסתי אותם
כמאד רחוקים ותיאורטיים לעומת מה שקורה בחיים האמיתיים.
בתקופה האחרונה כסטודנטית לא כל כך צעירה… אני קוראת מאמרים רבים להנאתי.
באחרונה קראתי מחקר מרתק שבין השאר ציין את דפוס ההורי הותרן שמתקשר עם תחושת "הנסיכות",
שקיימת בחברה הישראלית,
משמע "המידה שבה בני הנוער מרגישים שהם ראויים להתייחסות מפנקת ונותנת ללא דרישה להדדיות
מצד הוריהם ואת המידה שבה הוריהם מחזקים ותומכים בהרגשה זו" (1).
בהקשר זה אני בודה בדימיוני אגדה
היה הייתה פעם חבורת נסיכים ונסיכות,
שגרו בממלכה קסומה ואוהבת עם הורים מפנקים אש רנתנו לילדיהם כל שביקשו
נלחמו בכל מלחמותיהם ובכל אוייביהם גם אם מדומים הם.
אותה חבורה שמחה, אנרגטית ומשעשעת למדה וגרה בשכנות לילדים אחרים מפשוטי הממלכה.
ילדים שהוריהם אוהבים את ילדיהם אהבה רבה, מעניקים להם תמיכה והכלה,
אך יחד עם זאת מאמינים כי ילדם יעמוד בדרישות הסבירות שמוצבות לו
וכי כבוד הדדי למבוגרים ולבני גילו הינן דרישות לגיטמיות.
מעשה שהיה כך היה, אותם ילדים וילדות נסיכים ונסיכות למדו יחדיו באותה הכיתה.
הנסיכות והנסיכים חשבו, שזה ממש משעשע להתל במוריהם לכיתה
וכי איזה רע יש במעשי קונדס משעשעים וברוח נעורים שוטה?
אך לעיתים, הם לא שמו לכך ליבם, שהדבר מהווה פגיעה בכבוד אותם המורים ומשפילם
כי כאמור לדעתם זו רק רוח שטות עליזה.
כשנשאלו הילדים והנסיכים מי הם אלו המעוללים אותם מעשי עוולה פתאום שרתה בכיתה שתיקה ודומיה.
או אז פנתה ההנהלה בטענה להורים בבקשה כי יטפלו בילדיהם ובנסיכיהם הסוררים,
חלק מההורים שוחחו עם ילדיהם ובקשו מהם התנהגות מכבדת ונאותה.
בעוד הורי הנסיכים והנסיכות העלו את הטענה כי העובדה שכך קרה תלויה אך ורק באותה המורה,
היא לא פחות ולא יותר פשוט משעממה.
לא ניתן להתרכז בזה השיעור, הנושא לא מעניין וכך גם אותה המורה.
במקום להעיר ולחנך את נסיכיהם הקסומים באו בדרישה לכו וטפלו באותם המורים.
וברבות הימים באותה המלכה יצאה לה הכיתה שמחה ועליזה לטיול מהנה ברחבי הממלכה,
חשו הנסיכים והנסיכות כי להשליך על חבריהם חפצים משעשע עד מאד.
הם לא ראו בכך כל השפלה ופגיעה בכבודם של אחרים שעימם חלקו את הנסיעה.
לדעת אלו הנסיכים והנסיכות החוויה הכי מהנה היא
עשיית מעשי קונדס גם אם הייתה בם סכנת חיים.
כשנשאלו בתדהמה מפי המבוגרים מי הם אותם נסיכים ונסיכות שובבים שוב שרתה אותה דומיה,
שקט ושלווה נחו על פני הממלכה אין אשם ואין סליחה
או אז הורי אותם הנסיכים הכריזו מלחמת חומרה בכל אלו המעלילים,
כי ברורה העובדה ללא עוררין נסיכיהם מכל וכל טהורים,
נסיעה כה ארוכה ללא שעשוע וללא עניין היא ממש לא לעניין.
כך מסתיימת לה אגדתנו ילדות וילדים ללא מוסר השכל וללא הפקת לקחים.
רק עם שאלות ותמיהות שחלקנו אולי יקחו מאותה הממלכה לממלכה בה אנו חיים.
באותו המחקר עימו פתחתי את הדברים נמצא כי אותם נסיכות ונסיכות הם ילדים להורים בעלי דפוס וותרן,
שמעדיף להימנע מעימותים ולתמוך בתחושת הנסיכות לפיה הנסיכים והנסיכות ראויים ליחס מפנק,
וותרני ללא דרישות וללא גבולות, כמו כן, נמצא כי אותם נסיכים ונסיכות שזכו ליחס וותרני
מועדים לקשיים בהסתגלות , להפרעות משמעת, לונדליזם, לפגיעה בתפיסת הגבולות,
לפגיעה באוירה הלימודית ובהישגיהם הלימודיים.
אני קוראת את הממצאים ומהרהרת שחור על גבי לבן.
מחד, ניתן לראות באגדתנו, שלקוחה מחיים בממלכה שאיננה קיימת וממש בדוייה מהדימיון מאפייני התנהגות זהים.
מאידך, לגבי ההסתגלות אני שואלת את עצמי כך בקול?
מי נתקל בהתמודדות היומיומית בקשיים הנסיכים והנסיכות מהבתים הוותרניים?
או שמא אלו הילדים שחווים הורות חמה ובעלת גבולות שנדרשים לחיות בכפיפה
אחת עם אותם נסיכות ונסיכים?
ואולי אותם הורים חמים ומחנכים מלמדים את ילדיהם חינוך שאיננו מתאים לחברה בה אנו היום חיים ?
בליבי אני תוהה איפה נמצאת אותה ממלכה קסומה בה מגדלים נסיכים ונסיכות בחום,
באהבה, בהכלה, בד בבד עם חינוך לנימוס, כבוד הדדי וגבולות?
האם היא קיימת ואולי הבעיה היא בכלל בי כי אני קוראת יותר מדיי אגדות על נסיכים ונסיכות?
"אבא סיפור
אנ'לא יכול לישון
ירח מסתכל לי בחלון
עוד מעט אני אהיה
גדול יותר מדי
אז אבא עוד סיפור אחד ודי."
(אבא סיפור / יהונתן גפן)
2015 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, פוסט: רונית שפירא
(1) שרף ומייזלס (2005), הסמכות ההורית והקשר בינה לבין תפקוד רגשי, חברתי והתנהגותי בבית הספר , דו "ח מסכם מדעי.
כתיבת תגובה