"קניתי לך כרטיס ללונה פארק עם כל הליצנים,
לחשוב שהחיים טובים בסך הכל.
קניתי לך כרטיס אבל אמרת אנחנו נכנסים
אם אתה מבטיח…" שלמה ארצי
איזה כיף ללכת ללונה פארק, להתנתק לכמה שעות מהחיים,
לתת בעיטה אדירה לאדרנלין שקופץ לשמיים.
אח……..איזו אופוריה.
מתחילה ממתקן פשוט, כזה שעוזר לי לחוש את הקצה של מה שהולך להיות בהמשך.
ואני בכלל רק פעם ראשונה בתוך לונה-פארק. הם מתחילים למצוא חן בעיני המתקנים האלו…
סבבה.. עברתי את המתקן הראשון, זה של הקטנים, מה הלאה?
מסתכלת מסביב ובוחנת את שאר המתקנים.
האם לעשות קפיצת מדרגה וללכת על מתקן ממש אקסטרימי? או שאולי כדאי לי לעלות בהדרגה?
תלוי את מי שואלים?… מתלבטת
יש כאלה שילכו על כל הקופה ויש שלאט לאט יתקדמו ויעברו ממתקן למתקן.
התוצאה……זהה!
איזה כיף ללכת ללונה פארק, ולדעת לחזור הביתה בזמן.
הרי אי אפשר לישון שם כל הלילה.
וככל שאני מתקדמת במתקנים. אני רוצה עוד אחד יותר משוכלל, ועוד אחד יותר מהיר ויותר חדיש ויותר מרגש ויותר ויותר ויותר.
זה שרק התחלתי איתו שנתן לי להרגיש את הקצה של הקצה… אני כבר לא מסתכלת עליו בכלל.
מה שנראה לי בהתחלה מתקן מפחיד, כזה שלעולם לא אגע בו, נראה לי עכשיו "קלי קלולה".
אני רוצה עוד קצת מהלונה פארק הזה. רק עוד קצת ואני חוזרת הביתה.
אני הרי שולטת במצב, ואני מחליטה מתי כבר די!
זיכרונות ילדות מציפים אותי, חופש גדול.
פינוקיו … איזו תוכנית מופלאה. גם הוא היה בלונה-פארק או בקרקס או משהו כזה…
ואני נזכרת איך פינוקיו נכנס לתוך הלונה-פארק של החיים שלו והופך… לחמור.
וואללה… בלי לשים לב פינוקיו הפך לחמור, חמור חמוד כזה, נאיבי.
באסה לו, חשב שהוא שולט במצב ויודע מתי לצאת מהלונה-פארק, חשב שהוא יכול להחליט בעצמו.
התבלבל, הסתחרר, עלה על יותר מידי מתקנים, יותר מידי אדרנלין…
ומצא את עצמו…..חמור! אי אה, אי אה…
אפילו את המילים של עצמו כבר לא יכל לומר.
ואיזו בושה זו להיות חמור. ועוד להבין את זה…
אף אחד לא מזהה אותו, סבא ג'פטו לא יכול להציל אותו.
אז מי כן?
מי יציל את פינוקיו?
מי יוציא אותו מהלונה-פארק האשלייתי שלו חזרה לחיים האמיתיים?
לחיים שבהם הלונה -פארק הוא רק לכמה שעות בודדות.
לחיים שבהם הלונה-פארק הואר רק פארק שעשועים.
לחיים שבהם האדרנלין הוא חלק מתוכם ולא הם עצמם.
לחיים שבהם הוא המנהל ולא המתנהל.
פינוקיו הבין שאם הוא לא ידאג לעצמו.
אף אחד לא ידאג לו.
אמנם הוא התרגל להיותו חמור, ואפילו מצא בתפקיד הזה כמה נקודות אור.
לפעמים זה נוח להיות חמור.
לא מתקדמים לשום מקום. בכל זאת חמור…
פינוקיו בתוך תוכו ידע שהוא לא באמת חמור, זה לא הייעוד שלא.
שהוא אף פעם לא שאף להיות חמור, הוא למעשה הלך לאיבוד בתוך הלונה-פארק.
בנוסף, קצת התחיל לשעמם לו בלונה-פארק.
כמה אפשר?
עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. המתקנים קצת החלידו, פתחו לונה-פארק חדש בשכונה ליד.
פינוקיו הבין שהוא חייב לצאת מהמצב הזה.
נזכר באהבה של סבא ג'פטו, בבלה חברתו הטובה שגם לפעמים מעצבנת.
הוא אפילו מצא את עצמו מתגעגע לשמשון ויובב.
העיקר לצאת מהאשליה הזו של הלונה-פארק.
מפחיד לצאת מהלונה-פארק ולחזור לחיים האמיתיים…
בעצם למה לא להישאר שם?
חמור, אבל "כאילו" מרוצה………
החיים האמיתיים לא קלים לו, לפינוקיו, יש שם המון התמודדויות ופחדים.
יש שם מציאות חיים שהוא לא תמיד אוהב, יש מחויבויות, ויש גם שיעורי בית.
יש שם הכל מהכל. מה שאין שם… אלה אשליות של לונה-פארק.
פינוקיו הבין שהוא רוצה לחיות חיים אמיתיים, חיים של ילד אמיתי ולא של חמור.
חופש גדול אחד, סדרת טלויזיה אחת (ללא כבלים).
ותובנות של חיים שלמים.
צאו מהלונה-פארק……. החיים בחוץ הרבה יותר מרגשים.
"איש המוות, קיר המוות, על אופנוע,
איש חדש יסע הלילה על הקיר,
האחרון נסע ללונה פארק גבוה,
נשארו עוד כמה כרטיסים" שלמה ארצי
© 2016 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, תמונה: סהר גרופר
איזה עולם קטן.. ולחשוב שגוגל הציע לי את זה כשחיפשתי כרטיסים ללונה פארק..
באמת עולם קטנטן…קטעים… ותזכור שלונה פארק יש רק בלונה פארק…