google.com, pub-7010878865197159, DIRECT, f08c47fec0942fa0

משהו בבשלות של הגיל השלים את המשוואה / אבישג טורק

24 במאי 2017

אני קיבוצניקית: מקיבוץ שפיים, אימא לשתי בנות.

עובדת כפקידת קבלה במלון שפיים, ומדריכת שחייה פעמים בשבוע בעולם המים של אורי סלע.


החיבור שלי לספורט התחיל בילדות: עד גיל 17 הייתי שחיינית,

ואז… החלטתי לפרוש… לאחר שהרגשתי מתוסכלת… הסיבה לתסכול הייתה התחושה שלא הצלחתי לממש את הפוטנציאל שטמון בי.


אני זוכרת שנשבעתי לעצמי שאני יותר לא אגע במים! סימן קריאה.


נראה לי שלא אוכל לשכוח את השבועה העצמית הזו…

אז איך בכל זאת חזרתי למים?…

החזרה לשחייה הגיעה מתוך משבר; וכמו בכל משבר אחריו מגיעה צמיחה והתחדשות.

לבתי הקטנה, ליאור, גילו בגיל שנה סכרת נעורים, החלטתי שאני רוצה לעבור לעבוד קרוב לבית, עזבתי את עבודתי בבורסה ליהלומים ובמשך קרוב לחצי שנה


 

 

 

 

 

 

 

 


חיפשתי עבודה.

במהלך הזמן הפנוי שהיה לי, לקחתי את בתי הגדולה, אביב, ללמוד שחיה, ושם נתקלתי לראשונה במושג "מאסטרס".

ואז…ראיתי מול עיני את הפוטנציאל שיש בי, בזמן שצפיתי בהם שוחים.


היצר התחרותי שבי התעורר לחיים, והדרך חזרה לשחייה נסללה לה…


להזכירכם, חיפשתי עבודה באותה תקופה מה שהותיר לי זמן… לשחות.

לקח לי זמן לחזור לכושר,

מהרגע שנכנסתי לשגרת השחייה הרגשתי שהמים הם הבית שלי.

השחייה ממלאת אותי ועושה אותי מאושרת,


חזרתי לחלום, ויותר מזה… חזרתי להגשים,

והחברים שסובבים אותי בקבוצה נהדרים, נפתח בפני עוד מעגל של חברים.

הרגשתי שהשחייה היא ממש אני, במיוחד כשהצלחתי לתקן את חווית התיסכול מהילדות.


החזרה לכושר לקחה זמן והמון סבלנות,

הגעתי לאימונים ושחיתי במסלולים האיטיים, לאט לאט העלתי נפח והמהירות השתפרה,

אורי סלע, המאמן שלי, הציע שאשחה 10 קילומטרים בים במשחה ביכורי ים,

באותה התקופה לא הבנתי כלום בנושא ים… הייתי אנלפבתית של ים,

ואז גיליתי את הים, אורי סלע, לימד אותי הכל: כניסה ויציאה ניווט דראפטינג סגנון west בכדי לשמור על הגוף שלי.


פתאום… זכיתי במדליות!

שברתי שיאי גילאים!

משהו בבשלות של הגיל השלים את המשוואה….בינגו!


והשיא היה בחגיגת יום ההולדת הארבעים שלי.

לאחר שליוותי כל מיני אנשים בהגשמת החלומות שלהם:

תמר קופרמן ששחתה 25 ק"מ בים תיכון, חבורת קפריסין ישראל ששחו מקפריסין לישראל ניקו את הים ושברו שיא גינס,

הבנתי… שאני רוצה לחלום את החלום שלי, ואף אחד לא יעשה זאת עבורי.

החלטתי שהמתנה שאני רוצה ליומולדת 40, היא מסע שחייה.

וכך היה:


חגגתי בשחיית מרתון ימי 42.195 (נו טוב לא בדיוק יצא 44 בסופו של דבר).

התחלתי בחצות בגבעת אולגה וסיימתי ב16:35 בדולפינריום תל אביב.

16.5 שעות כשלגופי רק בגד ים כובע ומשקפת.


השחייה בלילה היתה מאתגרת, היה לי קר, והתחושה היא שבאפלה מתחיל חשבון הנפש.

לאורך כל המשחה נכנסו ויצאו חברים לחגוג עמי וללוות אותי,

ליוותה אותי סירה של חברי הטוב, דני זילברשטיין, ועליה חברתי דורית דאגה להאכיל אותי.

המשחה ארוך ובכדי שאצליח לסיים אותו, מאוד חשוב לדאוג להכניס את הקלוריות חזרה לגוף.

האכילה מתבצעת במים… ללא מגע עם הסירה.


כמו שאפשר להבין… החיבור שלי למים הוא מעבר למילים, או תמונות…

הוא חיבור הכולל את כל החושים שיש וגם את אלה שאין.

שחייה הוא הספורט היחידי שמטפל בנו…המגע של המים, יש בו יכולות ריפוי.


את התשוקה למים אני מצליחה להעביר הלאה למתאמנים שלי,

על ידי דוגמה אישית, לאורך כל החמש שנים מאז שחזרתי אני שוזרת את שגרת יומי בחלומות, ומגשימה אותם.

אני חושבת שכל אחד שרוצה לגשת לשחות בים, חשוב שקודם כל ימצא את החיבור שלו,

את אהבה והתשוקה למקום המופלא הזה אחרת זה לא יכול לעבוד.


תחרויות…

אני אוהבת להתחרות!

שלא כבעבר, אני מנסה להכנס לזון ולהתעסק בהשתפרות שלי ולא ביריבותיי.

אני מצליחה להגיע להישגים וזה גורם לי לאושר לתחושה שאני מתמודדת ויכלה לעשות הכל.


המשפחה שלי תומכת בי מאוד, בן זוגי, אריאל, מאפשר לי לצאת ולהתאמן במשך שעות מרובות, לקראת האתגרים הגדולים שעומדים בפני.

בנותי גדלות להיות בנות חזקות, הן מבינות שאינן נופלות בכוחן מבנים, הן שוחות, הן חולמות, והן רגישות.


אם הייתי יכולה לבחור דמות נשית משמעותית בחיי הייתי בוחרת באימא שלי, אני רוצה להיות בדיוק כמוה שאהיה גדולה!

אימא שלי היא אישה מצחיקה, יודעת להציב גבולות, אני יכולה תמיד לבא אליה לחיבוק והיא תהיה שם בשבילי.

היא אישה חזקה. היא הביאה אותי לעולם…והיא לוקחת אחריות. (מתגלגלת מצחוק)


עצה למי שקוראת?

לחלום ולהגשים, הכל אפשרי.

העולם פתוח בפני.

החיים יפים וכיף לצקת לתוכם תוכן.


הקיץ אני יוצאת לנסות ולחצות את תעלת "לאמנש": התעלה היא אתגר מורכב ומסוכן ביותר.

אני מאחלת לעצמי להצליח ולצלוח את האתגר הזה, ולהיות לאשה הישראלית הראשונה שתשחה את התעלה סולו.

מסלול השחייה הוא: יציאה מדובר באנגליה וסיום בקלה,

הקשיים בתעלה הם:

הטמפרטורות קרות ונעות בין 14c-18c .(זמן ממוצע של השחייה הוא סביב ה-12 שעות לפחות).

גאות ושפל מחזורים של שש שעות שחייבים להיות מתוזמנים בקפידה.

זרמים מאוד חזקים, לחוף צרפת אי אפשר לשחות בניצב.


ההכנה שלי לתעלה דורשת ממני אימונים של שעות רבות במים, 6 שעות, 7 שעות 8 שעות, 9 שעות.

הרבה פעמים אני שוחה לבד, במים לא חמים.

את כל זה אני עושה… בנוסף לעבודה שלי, ולשעות המשפחה.


במסגרת הפרויקט לחציית התעלה הקמתי אתר לגיוס המונים:

בשם הכוח להגשים חלום וחוץ מלממן את המסע שלי

לקחתי על עצמי לקדם את make a wish עמותה אשר מגשימה חלומות לילדים החולים במחלות מסכנות חיים.

הרצון לעזור לעמותה הגיע ממקום אישי שלי, בתי הקטנה ליאור חולה בסכרת סוג אחד מגיל שנה.

המציאות היומיומית המורכבת הביאה אותי לרצות לעזור לילדים שמתמודדים עם קשיים,

לגרום להם לחלום להראות להם ששווה להלחם על החיים האלו!

ולכן חרטתי על דגל המסע שלי להביא למודעות אנשים את העמותה הנפלאה הזו.

אשמח מאוד… עם תתמכו בפרוייקט ונוכל ביחד לצלוח את התעלה, להמשיך ולהגשים חלומות.

שלכם,

אבישג


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


לתמיכה בפרוייקט של אבישג

לפייסבוק של אבישג


© 2017 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר פוסט: אבישג טורק תמונה: אריק זינגר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוסף תגובה או המלצה

*