google.com, pub-7010878865197159, DIRECT, f08c47fec0942fa0

עם בלוג אחד ושיר קטן בלב/לילך קרן גרופר

25 באוקטובר 2018

זירת האירוע: היכל הכינוסים הגדול עיריית חיפה.

השעה: 17:30 אחר הצהריים.

הנושא לשמו התכנסנו: תחרות מיזמים.


מה אני עושה שם?

במקרה נתקלתי בתחרות מיזמים חיפאיים אז אם יש תחרות אני שם.

ממלאת טופס ושוכחת מזה…


כעבור חודש או יותר…כי מי באמת זוכר מתי מלאתי טופס ברשת.

טלפון…

"הנך מוזמנת לתחרות מיזמים חיפאיים, רצינו לוודא שאת חיפאית. ואל תשכחי להביא איתך מצגת…"

ישששש! אדרנלין בגוף והמצגת מתוכננת בראש, אני יודעת בדיוק איך, כמה ולמה אני הולכת לספר ולהציג את הבלוג.

לספר איך הגשמתי חלום, איך כל שבוע…כל שבוע… יש פה פוסט, על כמה הבלוג משפיע, מפזר אבקת כוכבים, מחבר לבבות, מייצר תנועה.

איך הבלוג משבוע לשבוע חושף, משתף, מאחד, מפרגן. איך הבלוג כל שבוע חי, נושם, צומח.


הקפצה להיכל העירייה כי אין שם חנייה…..

לפטופ ביד, בלוג אחד, שיר בלב, ומצב רוח אש.

מחוץ להיכל הכינוסים חבורות של אנשים, זוגות, שלשות, לבושים מכובד, מתרגלים מי אומר מה, ומתי.

אולי התבלבלתי? אולי זה לא המקום שהייתי אמורה להגיע אליו?

בודקת ברשימות המוצגות מחוץ לאולם.

אני שם! Ready, Steady,Go… עם עוד רשימה של שמות באנגלית שנשמעים סוג של סטארטאפ.

טוב… יאללה מה כבר יכול להיות…


מתיישבת על המדרגה הראשונה, מחוץ לאולם, כי אין מספיק כיסאות.

מהאולם יוצאת מישהי, ניגשת אלי ומבקשת לראיין אותי.

אני זורמת… היא מראיינת, שואלת שאלות ומצלמת בנייד… טוב… עדיין לא מבינה לאן הגעתי.


נכנסת להיכל הכינוסים הזמן עף… ואוטוטו צריכה לאסוף את הבנות מהחוגים.

לפני חבורה של אנשים שאין לי מושג מי הם "טוב… בטח כמה עובדים עירייה…" אני מרגיעה את עצמי.

מחברת את הלפטופ למקרן, הכל עובד, אפשר להתחיל.

אני מציגה את הבלוג ומטרותיו, את החיבורים המופלאים שנוצרים בין אנשים, את זה שהקמתי בלוג שעובד יש מאין!

קשה שלא להתלהב ביחד איתי מהחיבור לנושא ומהתוצאות.

ואז מגיעה שאלה מצד החבורה שצופה בי.


"יפה מאוד! אבל איפה פה הכסף? איפה התוכנית העיסקית?"


אני מחייכת ועונה להם "שאלה מצויינת… רק שאין לי תשובה עליה"…

אני מרחיבה…"זה בלוג חברתי, לא בלוג עיסקי. זה בלוג שעושה שמח בלב, שמזיז אנשים, שפותח לבבות, שגורם למחשבות. זה מה שזה".

בליבי אני מתה להתפוצץ מצחוק, מה לי ולתוכנית עיסקית? מה לי ולמוצר?

אולי אני באמת לא במקום הנכון?

"רגע…" אני עוצרת את שטף השאלות הנוקבות המופנות אלי.

כל שנייה מישהו מהחבורה עוצר אותי ושואל שאלה על תקציבים, על מוצרים, על אפליקציות, על טכנולוגיה.

"הבלוג שלי הוא בלוג חברתי, הוא לא מוכר מוצר, ולא מוכר אפליקציה, ולא מוכר בכלל…"

אחד המנטורים עוצר אותי שוב ואומר "תקשיבי לנו עכשיו, כי תוכלי להרוויח מזה משהו"…


אני עוצרת, עדיין מתה לפרוץ בצחוק וחושבת לעצמי, מה בדיוק חשבת לעצמך כשבאת עם בלוג אחד ושיר קטן בלב? 


יאללה אם אני כבר פה אז אני מקשיבה לכם ועד הסוף…

ואז מה מתברר??

שכל אחד מהחבורה הוא איזה סטאראפיסט מצליח, איזה "כריש" מתוכנית "הכרישים", איזה איש עסקים מכובד.

איזו פאדיחה…. ואם עד עכשיו עצרתי את עצמי מלצחוק אז עכשיו… בדיוק עכשיו…. התפרץ לו הצחוק.

מסיימת את ההצגה הכיפית הזו.

יוצאת החוצה ורואה חבורות של אנשים עם חליפות, ושוב… אני עם בלוג אחד ושיר קטן בלב.

נכנסת לרשת לברר בדיוק מי הם "הכרישים" האלה שישבו מולי.

אז שימו לב מי היה שם:


 

 

 

 

 

 

 

 

 


טוב… לגמר של התחרות אני כנראה כבר לא אעלה…

אז עם מה כן יצאתי משם?

עם נקודות למחשבה!

עם מצגת שהייתי חייבת להכין מראש!

עם חוויה משעשעת למדי!

עם אחר הצהריים מרגש!

ועם זה ש…..ואללה בכל זאת יש לי אחלה מיזם חברתי!


מה שלא היה לי אומץ לספר לכם עד כה…

והאירוע הזה גרם לי לאזור אומץ ולספר לכם…הוא ש…

ש….בהשראת הבלוג ובהשראת החיים בצל גיל ההתבגרות השני.

חברה טובה שלי ואני כתבנו ספר נשי ספורטיבי (רומן ריאליסטי) שבימים אלו מתורגם לאנגלית לטובת חשיפתו באמזון העולמית.

מי שחפצה נפשו ומתעניין בספר, מסתקרן לדעת, מעוניין לתמוך בספר שלנו

מוזמן לכתוב לי הודעה ב"צור קשר" ויקבל את כל הפרטים המעניינים.

כך תוכלו אתם להיות הראשונים לקרוא ספר ישראלי שיופץ בארה"ב.

תקראו לזה מיזם טכנולוגי… תקראו לזה מיזם חברתי…. באמת שזה לא משנה…. 

מה שמשנה הוא שהספר "מתעוררות" מתחיל ברגעים אלו להתעורר, ולייצר את קהל הקוראים, והתומכים שלו.


© 2018 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, פוסט: לילך קרן גרופר, תמונה: לילך קרן גרופר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוסף תגובה או המלצה

*