google.com, pub-7010878865197159, DIRECT, f08c47fec0942fa0.txt

פנינת הדרום / פנינה צדיקריו

30 במאי 2019

פנינה צדיקריו (45) נשואה ואימא לשלושה ילדים, מתגוררת בערד

אני אם ואישה עובדת, ויחד עם זאת רצה חמישה אימונים בשבוע.

עצם היותי מתגוררת בערד מצריך ממני להתאמן עם מאמנים מרחוק…

ועם הכל אני לא מוותרת על האימונים ולא על התחרויות וממשיכה קדימה.

מאז ילדותי הספורט טבוע בי בנשמה, אני ספורטאית מלידה.

עוד מימי התיכון השתתפתי בתחרויות ספורט במסגרת תחרויות מירוצי שדה וייצגתי את בית הספר שלי.

שאפתי להצליח ולהגיע למקומות הראשונים ואכן כך היה.


בילדותי הייתי בחוגי ספורט בענפים שונים: טניס, התעמלות קרקע, אתלטיקה.

למרות שהתחתנתי… המשכתי לעסוק בספורט…

ילדיי גדלו והגיעו לגיל שאני יכולה להרשות לעצמי לפתח בתחביבים משלי ולקדם אותם, ואת הזמן הפנוי להשקיע בעצמי.


כיום הנני מהווה השראה ענקית ודוגמה לכוח ונחישות,

הרצון להצליח כמובן תלוי בתמיכת המשפחה, הקבלה וההתגייסות של כל המשפחה למען המטרה והיעדים.

בנוסף חייבת לציין את החברים היקרים והמדהימים שמלווים ומפרגנים לאורך השלוש השנים הללו, ונותנים לי את הכוח להציב מטרות קדימה.

נקודה חשובה עבורי – אני גאה מאוד ונרגשת להוות השראה ומודל לרצים ורצות ,ומאחלת הצלחה והנאה לכל יעד ואתגר !!


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


אני רצה כבר שלוש שנים.

הריצה תורמת לי לנפש, מעניקה כוח ואנרגיה למשך כל היום.

ביום שאני לא רצה, אני מרגישה עייפות וריקנות.


כשאני רצה אני מרגישה בעננים, אנרגיות מטורפות בכל הגוף,

הנפש בריאה וזה נותן לי מוטיבציה לכל היום: המצב רוח שלי בשמיים, מקרינה אור ואהבה כלפי כולם .

מספיק שאני מדברת על נושא הריצה מיד יש זרקורים בעיניים ואומרים לי החברים שמרגישים עליי את האושר שבתוכי.


במשך השלוש שנים בהם אני רצה הגעתי להישגים רבים ונאותים, קצב ההתקדמות שלי מהיר והיום אני נחשבת כרצה חזקה מאוד.

המירוץ הראשון היה מירוץ עומר מסלול של 10 ק"מ ; נרשמתי אליו ללא הכנה מוקדמת והגעתי למקום השמיני.

כשחציתי את קו הסיום, שמעתי קריאות עידוד "פנינה צדיקריו….", הבנתי מיד שמכאן אני הולכת וממריאה.


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


הצטרפתי בערד לקבוצת ריצה לנשים.

התחברתי לבנות המדהימות, הבנתי תוך פרק זמן קצר שמקומי אינו שם, הבנתי שגלום בי פוטנציאל שרוצה לצאת לאור,

שאני רוצה יותר שאני שואפת להישגים, אני רוצה להציב יעדים ומטרות, אתגרים חדשים ובכך אני (קצת) שונה מאחרים.

אני דורשת מעצמי, קשוחה עם עצמי, תחרותית מאוד, הישגית, ממוקדת מטרה והולכת איתה עד הסוף.

באחת השבתות הגיע מאמן מבחוץ לפגוש אותנו.

בסיום האימון הוא פנה אליי, הבין שיש לי את הפוטנציאל המתאים והציע לי לקחת אימונים אישיים, פרטיים, עפ"י תכנית אישית, וכך להתקדם.

התאמנתי איתו כשנה, רשמתי לעצמי הישגים נאותים כבר בשנה הראשונה.

 


חוויתי את הפודיום , הרגשה עילאית!!


לצערי דרכינו נפרדו , חודש לפני היעד החשוב – מרתון טבריה והמשכתי לבדי עד ערב לפני המרתון.

ואז הכרתי אישיות יוצאת דופן: רן בר!

קבענו להיפגש בערב המרתון,

רן דאג לי לכדורי מלח למקרה ואצטרך, שיתף  אותי טיפים ספציפיים וכלליים איך להתנהל במרתון (בייחוד שזה הראשון והיה משמעותי ביותר עבורי).

חייבת לציין את האכפתיות וטוב הלב של רן, הרגשתי שיש מי שדואג לי.


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


הבנתי מיד שהוא הולך להיות המאמן שלי!

רן הפך להיות משפחה עבורי, חבר יקר, מחזק, מעודד, מפרגן, תומך גם ברגעים קשים.

היווה אוזן קשבת למשך כל שעות היום, ידע תמיד לרכך ולהרגיע ולעודד.

דרך החשיפה בפייסבוק, התחלנו לדבר ולהכיר: רן אמר לי שגם הוא יהיה בטבריה ויום לפני המרתון הציע שניפגש.

הוא הסביר לי על איזה קצבים לרוץ, מתי לקחת ג'לים ודאג לי לכדורי מלח למקרה ואצטרך ,וכל זאת ללא שום התחייבות מצידי.

לקחתי את הטיפים ויצאתי לתחרות.

 חייבת לציין ויאמר לזכותו:  האיכפתיות שלו והטוב לב, תמיד הדגיש למרות אינספור השיחות הארוכות שאני אקח את הזמן ואחשוב לגביו (בחירת המאמן הבא שלי)

ושארגיש הכי טוב, רן פעל ללא אינטרס כלל,  זו אישיות נדירה,  טוב ליבו לדאגת הרץ ובנוסף  דואג בראש ובראשונה על בריאות הרץ  (להימנע מפציעות ) ומכין תכנית המותאמת לרץ עפי יכולתיו ויעד


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


ינואר 2017, סיימתי את המרתון הראשון בתוצאה של ארבע שעות בדיוק.

אכן עמדתי ביעד שהצבתי לעצמי למרתון ראשון, זמן מכובד וחוויה ענקית.

לצערי נפצעתי פציעה קשה, כואבת, הנקראת "שין ספליט": פגיעה בשוקיים הקדמיות.

עברתי תהליך שיקומי של שלושה חודשים עם פיזיותרפיסט מדהים של הפועל באר שבע.


עברתי תהליך כואב, פיזי ונפשי! 


דוגמה לכוח ונחישות ; מירוץ שטח שהשתתפתי בו ברמת אביב למען "מלאכיות הדממה":

נפגעתי ונחבלתי ומיד התעשתי , קמתי והמשכתי את הריצה עד קו הסיום והבונוס הגדול – פודיום.

אני חייבת לציין שרן שקיבל אותי לאחר מרתון טבריה פצועה, כאובה נפשית ולאחר אין ספור שיחות, שעות,

ימים ולילות רן הבין את מצבי ואת כמה שחשוב לי להתרפא במהירות.

הוא עודד , תמך, ולא הרפה ממני עד שהרמתי את הראש והתחלתי לחשוב חיובי.

רן: "הכאב הוא רגעי, הגאווה היא נצחית, אין עלייך בעולם אלופה אמיתית וגדולה מהחיים. מאחל לך המון בריאות".

פנינה: "רן היקר, הגאווה הכי גדולה היא לייצג את השיטה הגאונית שלך ולעמוד על הפודיום. משפחת רןrun תמיד על המפה ובכל מקום.

הגדרת מדויק הכאב הוא רגעי ויחלוף, הגאווה לתמיד ולאורך הדרך שלנו יחד".

 

רן


המשפט המנצח שלו:  "לכל ירידה יש עלייה"!


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


רן הכין לי תכנית שיקום, התחלתי ממש מאפס.

לא יכולתי לרוץ כלל, והכול בתיאום מושלם עם הפיזיותרפיסט שלי.

הצלחתי לצאת מהפציעה, בסבלנות ועם הרבה נחישות חזרתי למסלול.

היעדים הבאים שלי היו חצי מרתון צ'כיה עם משלחת מרתון ישראל ומרתון ברלין ספטמבר 2018.

חייבת לציין שזו הייתה אחת החוויות המרגשות, המדהימות והמעצימות שהיו לי

ותוצאה ענקית עבורי:  הגעתי מקום רביעי מבין הנשים הישראליות , בתוצאה 3 שעות ו49 דקות.


בעלי היקר שותף מלא לחוויה העצומה, חיכה לי בכל הנקודות האפשריות, צילם ותיעד אותי, עודד אותי ועל זה אני מודה לו יום יום.

בשלוש השנים הללו שאני רצה הספקתי לחוות תחרויות רבות: כולל חצאי מרתונים, 10 ק"מ והישגים ושיאים חדשים.

הבונוס הגדול – כמעט בכל תחרות מוצאת את עצמי על הפודיום!.

מרתון שלישי חזרתי לטבריה.

ינואר 2019 ושוב הישג, שבירת שיא חדש 3 שעות ו47 דקות.

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


אני מגדירה את עצמי כרצה תחרותית, הישגית, שאפתנית, נחושה, אנרגטית, ממוקדת מטרה שאעשה הכול לכבוש כל יעד ואתגר, הנני לוחמת, ווינרית בנשמה.

לאחרונה, התחלתי לשלב גם ריצות שטח ; אתגר חדש עבורי, ואכן המירוץ האחרון, מירוץ שבילי עמק המעיינות, מסלול 31 ק"מ, הגעתי מקום ראשון כללי בנשים.

כיום הנני מוכרת בעולם הריצה, מרגישה אהובה בקרב חבריי לריצה,

חלקם הפכו להיות משפחה עבורי: אהבתם, העידוד והפרגון תורם להצלחה שלי, זהו כוח ודרבון וכיף שיש את זה.

עולם הריצה מחבר בין עולמות שונים ; ישנן קבוצות ריצה , מפגשי ריצה, מפגשים חברתיים.


הדבר החשוב ביותר שיש לי לשתף בפוסט הזה: ללא תמיכה, הבנה, פרגון ואהבה של המשפחה שלי

לא הייתי מגיעה ונמצאת במקום שהנני היום! 


בעלי, אלי צדיקריו,  קם איתי השכם בבוקר, (בשעות ששאר האנשים ישנים עדיין):

לאימונים, סופי שבוע, אם אין תחרות אנו יחד באימונים, שומר, מלווה ונמצא איתי ללא פשרות, כל זה לא מובן מאליו.

הוא מעצים אותי ושם אותי במקום גבוה, הוא הכוח שלי, החצי והשותף שלי לכל הצלחה באשר היא.

אליהו צדיקריו: "אישתי האלופה רצה כבר שלוש שנים הספיקה להשתתף בשלושב מרתונים ובעשרות מירוצים. נחושה וממוקדת במטרה בצורה שלא מובנית מאליה.

הסלון שלנו הפך לתצוגה מרהיבה של גביעים ומדליות. ההצלחה נובעת משילוב מנצח של משמעת, כימיה עם המאמן ותמיכה".

כל המשפחה, הילדים התגייסו והבינו את חשיבות הריצה היום, הנסיעה למירוצים, ההתארגנות יום לפני המירוץ, שינה והכל למען האושר והשמחה שלי.

כיום , הכינוי שלי הינו: "אלופה",  חבריי מכנים אותי "פנינת הדרום".

כשאני מגיעה לכל תחרות מהדרום ומרחוק ובייחוד עומדת על פודיום עם בנות 16 ו18 זה הרגשה עילאית, גאווה ענקית. זה אומר שהגיל לא חשוב בכלל….

בני הבית קיבלו מודעות חשובה בעניין הספורט, תזונה נכונה ובריאות.

 


 

 

 


אני אישה עובדת, מנהלת בית ויחד עם זאת גם רצה חמישה אימונים בשבוע.


אתגר חדש עומד בפניי: ריצת אולטרה, ריצת שטח , אתגר חדש ומעניין ואכן מכינה את עצמי ליעד הגדול הבא.

לפני כל תחרות, אני עדיין מתרגשת והאדרנלין עדיין קיים ובוער בתוכי.

מאחלת לעצמי להמשיך ולהצליח, לצבור חוויות חדשות, מאתגרות, ריצות בחו"ל.

המסר שלי:  תאמינו בעצמכם , תגשימו יעדים, תחלמו חלומות, אין דבר העומד בפני הרצון, הכול אפשרי.


המשפט המשמעותי בעיניי "בקצב הנכון מהצעד הראשון!"


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


איך אני מצליחה לשלב את כל זה?

בזכות האהבה הענקית של בעלי והמשפחה וכל משפחת רןrun היקרה!

היום הריצה הוא חלק חשוב משגרת חיי ואיני נותנת לאף גורם לפגוע בתחום בו אני עוסקת.

היום שייכת לקבוצת רןrun שהיא עבורי משפחה אחת גדולה.

קבוצה של אלופים ואלופות ואני אם ניתן להדגיש מייצגת את השיטה ״בקצב הנכון מהצעד הראשון!"

פנינה: "בעלי היקר, ללא תמיכתך המלאה וההקרבה לא הייתי במקום הנ"ל והמכובד.

אתה איתי יד ביד לאורך כל המסע המופלא והאתגרים שאנו מציבים בהמשך ומאמינה שיחד עוד נגיע רחוק".


איפה אהיה בעוד חמש שנים?

השמיים הם הגבול, בהמשך כשארגיש שמיציתי את עצמי, אהיה מוכנה להעביר את המסר שלי הלאה לבנות .

להדריך ולאמן ולתת עצות טובות.

מאחלת לכל אדם להגשים את עצמו בכל תחום שהוא.

כי אף פעם לא מאוחר!


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


לפייסבוק של פנינה צדיקריו


© 2019 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר פוסט: פנינה צדיקריו תמונה: פנינה צדיקריו

  • תגובה / המלצה פורסמה ע"י: פנינה צדיקריו

    לילך היקרה 🌹
    Woooow ❣️🌹❣️אין מילים להביע את הזכות הענקית הנפלה בחלקי כאשר פנית אלי בהצעה לכתיבת פוסט עלי – בבלוג שלך ללא היכרות מוקדמת !!
    לאחר שיחה אחת הבנתי שזכיתי להכיר אישיות מיוחדת ,רגישה ,ענקית מהחיים ,כישרונית והבונוס הגדול – חברה לחיים ❤️❤️
    כולי מלאת הערכה ותודה ענקית על פוסט כנה עם תובנות לחיים והעברת מסר והכי חשוב – העצמת הנשים – כל אחת יכולה להגשים את עצמה 🔥💪💪
    מכאן שולחת חיבוק ענק עם אהבה ענקית אלייך – ומחכה להזדמנות הראשונה למפגש שלנו ולהכיר אותך אלופה ואישיות ענקית 🙏🙏
    מלאת הערכה 🌹

  • תגובה / המלצה פורסמה ע"י: אליהו צדיקריו

    כתבה ממצאת וכנה על מסע שהחל לפני כ 3 שנים, חייב להוסיף ולומר שזכיתי בזכות מסע זה באישה חדשה ואסביר:
    אישה טובה שדואגת תמיד לי לילדים והבית תמיד היית אבל ברוב המקרים ידעתי שאת מרגישה למטה, שחסר לך משהוא, התלונות על העיר בה אנו גרים, שאין הרבה מה לעשות בה, חוסר בחברים , היית סגורה ומופנמת , תמיד שאלתי את עצמי ולפעמים התפללתי מתי השלב הזה יעבור? ועוברת לה שנה ועוד שנה וזה לא עובר,
    בלימודי התעשיה וניהול כשלמדתי את נושא תורת ה ״ טי קיו אם״ , ( תורה שמגבשת סטנדרטים חדשים בניהול ) שאלתי יום אחד את המרצה : יוצרי התורה הם אמריקאים , למה בחרו דווקא ביפן ליישם את התורה בהתחלה ולא באמריקה?
    התשובה היתה שיפן היתה אז מדינה בשפל כלכלי עצום עקב המלחמה ואם יפן תעלה בזכות התורה הזאת הדבר יבלוט מאוד ושאר המדינות יאמצו אותה בשתי ידיים, התוצאה כמובן היתה שיפן התעצמה לאחת המעצמות הכלכליות המצליחות בתבל .
    בלילה אחד מתוך הרבה לילות בהם תמיד חשבתי איך לעשות אותך יותר מאושרת נזכרתי בסיפור זה , החלטתי שאני בתור בעלך עושה הכל בשביל להעצים אותך, באותם ימים דיברו המון על העצמה נשית , אמרתי בליבי ״ פנינה אשתי כרגע היא יפן אחרי המלחמה , תחשוב איך אתה יכול להביא אותה למקום אחר?״
    אני מאוד מאמין שלכל אדם יש משהוא שהוא יכול להיות טוב בו, לכן תמיד חיפשתי במה? מה הדבר ? ואז נזכרתי בכל סיפורי התיכון, על כמה אהבת את שעורי הספורט, איך היית מספרת בהתלהבות על איך היית מייצגת את בית הספר בתחרויות ריצה, זהו אני יודע אמרתי לעצמי וממש למחרת אני רואה קבוצת נשים רצה בעירנו, קבוצה שכנראה תמיד היתה בסביבה אך לא שמתי אליה לב, כמובן שמייד דאגתי לחבר ומשם השמיים היו הגבול,
    כל יום שעבר מאז הצטרפת לקבוצה נעשה טוב יותר, הפסקת פתאום להתלונן על העיר ואפילו התחלת להתאהב בה, היית מחכה ולא מפספסת שום אימון, הייתי הכי מאושר בעולם ,
    זכיתי באישה חדשה, אישה יותר מאושרת, אישה שמכוונת גבוהה, אישה שמתעוררת ב 4 לפנות בוקר לאימון וממשיכה את היום העמוס באושר , הכי חשוב כמות החברים הטובים שיש לך היום שהם לך כמשפחה מחבקת,
    תודה לילך מקרב לב על הפוסט המרגש, הצלחת להוציא ממני כמה סודות שהיו שמורים אצלי בלב זמן רב,
    לך פנינה אשתי מאחל להמשיך לכוון גבוהה ולהתעצם יותר ויותר, את אחת הדוגמאות הטובות ביותר להעצמה נשית, את מהווה כבוד למשפחה ואת תפארת מדינת ישראל, אוהב מעריך ומעריץ בעלך
    אליהו צדיקריו ❤️❤️

  • תגובה / המלצה פורסמה ע"י: רן בר

    פנינה היקרה
    כולי הערכה וגאווה להיות חלק מההצלחה של אישה בעלת אופי מיוחד…חזקה שכל דבר שעושה בחום ובאהבה….תודה שאת מייצגת את משפחת רןrun…כל הזמן את דורשת יותר מעצמך ובזכות הדרישות הגבוהות שלך גם בחיים וגם בעולם הריצה הפכת להיות מיוחדת ואהובה לכולנו… מעריך אותך מכל הלב וגאה בך עד אין סוף וכבוד בשבילי להיות המאמן של האלופה פנינה צדיקריו.
    ותמיד תזכרי גם בחיים בקצב הנכון מהצעד הראשון. 🏆🥇💪🏃‍♀️

    • תגובה / המלצה פורסמה ע"י: עמית כהן זוחלי שילה

      פנינה האלופה!!! אין עלייך לא סתם רצה מוכשרת וכובשת פודיומים אלא אשה מלאה שמחת חיים וחברה מדהימה שכיף כל כך להיות בחברתך. תמשיכי אלופה!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוסף תגובה או המלצה

*