תרוצו אחריי החלומות שלכם – הם יודעים את הדרך / גלית גוטמן דוד

נולדתי לרוץ…

ריצה זו אני בכל מובן המילה. למען האמת – הייתי רוצה רק לרוץ….

שמי גלית , בת 47, נשואה, אימא לניב (21), שיר (18) ויועד (11), מתגוררת בעפולה.

עוסקת בהוראה, למידה ואבחון בתחום לקויות למידה,

עובדת במשרד החינוך 22 שנים.

מורה לתלמידים משולבים בכיתה הרגילה ומאוד אוהבת את עבודתי.

אני בעיקר שמה דגש על יצירת קשר ואימון כבסיס ללמידה מיטבית תוך גילוי, מיצויי ומימוש יכולותיו של הילד המאתגר.

אף על פי ואולי למרות אתגריו במעגלי החיים השונים. תפיסת עולמי החינוכית היא "לראות את הילד" על כל היבטיו.

מאמינה שמינוף תחומי החוזק יגרום להנעה וכוחות להתמודדות עם האתגרים.

כל אדם כישרוני בתחום אחר, חשוב לאתר את הכישרון, להניף הלאה ולהעצימו.

לתת הזדמנות לביטוי והתפתחות אישית גם בבתי ספר וגם בשעות הפנאי אחר הצהריים על ידי חוגי העשרה ומכאן מגיע למעשה הקשר למשמעות הריצה עבורי…

החיבור שלי לריצה אישי ופנימי,

ההחלטה לחזור לרוץ, לחזור למקום המוכר הבטוח והאהוב מילדותי, המקום הכי שייך לי להיות שם.

בשילוב ההבנה שמותר גם לי…

בין כל שאר הדברים הדחופים והחשובים בחיי היום יום לפנות זמן ולבחור גם בעצמי – זה לא מובן מאליו,

כל יום מאתגר בפני עצמו מבחינת לו"ז עמוס וגדוש אבל ההחלטה לא לוותר על עצמי עומדת לנגד עיני

וזה מה שגורם לי בכל יום להעניק גם לעצמי לא פחות ממה שאני מעניקה לסביבה.

הריצה היא הזיכרון הראשון של עצמי בילדותי ;

גרתי בקרית טבעון, בשנות בבית ספר היסודי, פחות גיליתי עניין בלמידה, יותר אהבתי לרוץ…

המורה לחינוך גופני זיהה בי את היכולת לריצות למרחקים קצרים (ספרינטים), והחל לאמן אותי.

השתתפתי בתחרויות ריצה ייצוגיות אזוריות מטעם בי"ס, שתמיד הסתיימו במדליה,

כך שהעמידה על הפודיום הייתה חלק אינטגרלי מההשתתפות בתחרויות, הרבה גאווה וכבוד הבאתי לבית הספר וגם לעצמי.

מעבר לתחושת ההישג וההצלחה, התחזקה בי האמונה והמסוגלות העצמית חלחלו למעגלי חיים נוספים והיו בעלי השפעה גם בתחומים בהם פחות גיליתי עניין.

בגיל הנעורים משפחתי עברה דירה למקום מגוריי כיום, ענף הריצה לא היה מפותח באזור בעבר והחלומות נגנזו והתפוגגו להם בעצב רב,

הריצה הוחלפה בהשתוקקות ללמידה – במקום לרוץ, התחלתי ללמוד בתקופת התיכון ולימים גם תארים באקדמיה, אבל בליבי תמיד זכרתי חסד ילדות למה שחוללה בי הריצה.

אחד הערכים שספגתי בבית הינו החינוך למצוינות כדרך חיים,

לנסות לעשות כמה שיותר, לחדש, לייצר, ליצור,לפתח לתרום ולעמוד בהצלחה ביעדים גם לנוכח האתגרים בדרך, לעשות כמיטב יכולתי ועוד קצת בכל תחום ודרך.

אימי, חפצי גוטמן, מקור השראה ומודל לחיקויי עבורי, לאחרונה זכתה בפרס אות מפעל חיים על היותה סוללת דרך ותרומתה מצילת חיים בתפקידה כמתאמת השתלות במרכז רפואי העמק.

העוצמה הנשית בתוכה מהווה בשבילי דוגמה אישית ודמות מופת, אשת חיל אמיתית.

הכמיהה לחזור לריצה בערה בתוכי במשך 35 שנים,

לא היה לי האומץ להיות אני.

בגיל 45 התעוררתי לרוץ, בחרתי לתרגם מילים למעשים, להפוך חלום למציאות,

מאז אותו יום עברו שלוש שנים, השתתפתי בעשרות מרוצים בארץ,

השנה הראשונה בה נכנסתי לעולם הריצה היתה רצופת אתגרים לצד חוויות מהנות רבות,

ההתמודדויות החדשות היו פחות נעימות, בעיקרן פציעות ספורט, לפתע טיפולי פיזיותרפיה, ספורט תרפיה, אורטופדיה היו חלק משגרת יומי.

עם זאת אחרי כל אתגר חזרתי לריצה מחוזקת יותר לעולם עם תובנות להמשך הדרך, במהלך הזמן השתלבתי בקבוצת ריצה בעמק,

כיום אני מתאמנת בתכנית אימונים מותאמת מאוזנת ומגוונת הכוללת אימוני ריצה, אימוני כוח, עבודה על גמישות, מתיחות, חיזוקים וגם משלבת יוגה ושחייה.

עידן אדרי מאמן אישי ואני

בגיל 47 למדתי שחיית חתירה ובהמשך גם שחיה למרחקים ארוכים בשיטת TI,

הספורט בכלל והריצה בפרט זה הפסיכולוג הכי טוב שיש, עבורי זה סוג של פסיכותרפיה.

בספורט קיים חיבור בין גוף, נפש ורוח תוך יצירת מערכת יחסי גומלין ביניהם ויצירת איזון המוביל לתחושת שלווה אמיתית ואושר פנימי,

לספורט עוצמות וסגולות מרפאות בהיבט גופני, בריאותי, נפשי, רוחני ומנטלי, כמו כן,

נכנסים כאן גם עקרונות הנדרשים להצלחה בחיים, לדוגמא מחוייבות אישית, דחיית סיפוקים, לקיחת אחריות להשגת מטרה/יעד, יכולת התמדה ועקביות, פיתרון בעיות וכד'.

במהלך השנים בזכות הריצה התאפשר לי להכיר אנשים נפלאים שנכנסו לי ללב ונשארו שם והאמינו בדרכי וביכולותיי,

נרקמו חברויות חדשות והיום הם חלק בלתי נפרד מחיי,שותפיי לריצה שי ברוך וסיגל דהן,

הם הרבה יותר משותפים, הם חברים טובים, נמצאים לצידי ברגעי המשבר וברגעי התהילה,

חלק בלתי נפרד מחיי,לא רואה את עצמי בלעדיהם, מאחורינו ק"מ רבים של ריצה וחברות נאמנה ובטוחה גם שיהיו עוד לפנינו בעתיד.

גם רצים רבים מקהילת הרצים ברשתות החברתיות מהווים עבורי מקור השראה, מרגישה שיש לנו הרבה במשותף. אדם שהריצה זרה לו, לעולם לא יוכל להבין אותנו.

לרוץ איתך – שי ברוך שותפי הנאמן מראשית הדרך

מתנה שקיבלתי לחיי, סיגל דהן, שותפתי לריצה ולשאר האתגרים בדרך

המשפחה, החברות, חברים מאוד מפרגנים, גם במקום עבודתי קיים פרגון מצד הצוות החינוכי,

מנהלת בית ספר "גוונים" הגב' אילנית בן ישי מאוד תומכת, מעודדת ומקדמת את נושא אורח חיים בריא בקרב אוכלוסיית בית הספר,

לפני שנתיים כמה מורות השתתפו איתי במרוץ נשים בתל אביב, לאות הזדהות, תמיכה ועידוד. גם הכינה עבורינו חולצות מנדפות זעה בכיתוב שם הקבוצה שקראנו לנו "רצות בשלל גוונים".

בעלי תמיד הקפיד על אורח חיים בריא, לכן מעודד אותי לפעילות של ספורט ותזונה, גם ילדיי מאוד תומכים, גאים בי.

למען האמת בתחילת הדרך קלטתי מבטי השתוממות ופליאה סביב הקשר שלי לריצה אבל עם חלוף הזמן הבינו שהתחביב אינו שיגעון חולף והפנימו שריצה חלק ממני.

אישי היקר שרץ איתי במרתון של החיים – רונן דוד

במקביל לריצה בער בי הרצון ללמוד, להתמקצע, לדעת יותר על התחום שהתעורר בי ;

מה שהניע אותי להירשם לקורס מאמני ריצות למרחקים ארוכים, בהכשרה התעשרתי במעטפת ידע מקצועי תיאורטי ומעשי.

נכון לנקודת הזמן הנוכחית אני נהנית מהדרך, לומדת בעיקר על עצמי, מייעצת באהבה רבה לסביבה מניסיוני האישי,

בעיקר לנשים רבות שרואות בי כתובת בתחום והן פונות אליי,שואלות, משתפות, מתייעצות על העשייה הספורטיבית שלהן בכלל ועל הריצה בפרט

ובמקביל אני ממשיכה להשקיע מאמצים בהתפתחות מקצועית עיונית ומעשית בתחום הספורט, בתכנון גם לימודי הכשרה בתחום אימון כושר ובריאות להעמקה והרחבת הידע והניסיון.

אני מאוד מאמינה באימונים מותאמים אישית בכל הקשור בתהליכי אימון,

ע"מ להביא לשינויי בתודעה ובעשייה הלכה למעשה בהקשר של אורח חיים בריא בחיי יום יום, גם השתלבות בקבוצות ריצה מוסיפה טעם לתהליך ההנעה לצד הנאה מהחוויה המשותפת.

מחשבות על הריצה…

אני עדיין בתהליך אישי פנימי של כתיבת סיפור חיי, הסיפור שלי טרם נכתב.

אורח חיים בריא זו דרך חיים שלמה, והריצה עצמה יומן מסע בפני עצמו, יש בריצה קסם, שאין באף ענף ספורט אחר וגם אי אפשר להסביר במלים.

הבחירה בחיים בריאים משפיעה על כל מעגלי חיי ומחלחלת גם לתחומים נוספים שאינם קשורים כלל לספורט.

דרך הריצה הבנתי את הצורך לבחור נכון…

מאמינה שהחיים שלנו הם סה"כ כל הבחירות שלנו לכן לבחור נכון במשמעות של לדייק מה נכון עבורינו על פי נקודות זמן שונות במהלך החיים,

חשובה גם האמונה בעצמינו… והעוז להיות מי שאת… לצאת מאזור הנוחות, לא לפחד מאתגרים בדרך כי "רק אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים (ד"ר סוס),

וברגעים מאתגרים זוכרת ש: רק כשנופלים – לומדים לחיות !

לאומץ לבחור נכון מתווספת גם האמונה בעצמך: תאמינו שאתם יכולים – ואתם בחצי הדרך לשם (תאודור רוזוולט)

ואם יש איתך אדם משמעותי נוסף שמאמין בך גם השמים הם לא גבול, בסופו של דבר "כל אדם זקוק לפחות למישהו אחד אשר יאמין בו" וזה נכון בכל גיל, לכל אדם ובכל מצב.

משפט שהדהד בראשי לאורך ריצה לאחר השבתה ארוכה היה:

"אם את רוצה לעוף, תוותרי על כל מה שמשאיר אותך למטה״ (משה מקסימוב). ובסיומה של הריצה הרגשת ניצחון בעצמי גרמה לי לנסות לעוף לשמיים …

בעוד חמש שנים…

ברמה האישית: דבר אחד בטוח: מים רבים לא יכבו את האש בתוכי, מקווה להמשיך לנפץ את הקירות של עצמי, ליהנות מהדרך המאתגרת לא פחות מהשגת היעדים.

ברמה מקצועית: לעורר מודעות לאורח החיים הבריא הספורטיבי והתזונתי לנשים שאכפת להן גם מעצמן,

לתת להן את האומץ להעז להיות מי שהן ולעשות את מה שהן הכי אוהבות, להבין שמותר גם להן לבחור בעצמן בין כל שאר עיסוקיהן בשגרת היום, בסופו של דבר זוהי השקעה ונכס לכל החיים.

בנוסף עולה בי מחשבה לשלב בעתיד את תחביב הספורט כאמצעי טיפולי להעצמה והתפתחות אישית.

בתוך שנים של שינויים, ריגושים, אתגרים, שאילת שאלות, התמודדויות, הגשמה, התחזקות ועוד.

אני מאחלת לעצמי להביט באהבה לסביבה, לחגוג כל יום מחדש את החיים, לבחור נכון ,לבחור בריא, ליהנות מהדרך, גם ללא דרך וללא מפה.

אחת השאיפות האישיות שטרם מימשתי זה הכניסה לעולם הטריאתלון: זהו ענף ספורט שמשלב שלושה סוגי ספורט:  ריצה, שחייה ורכיבה על אופניים. אני בדרך לשם…

אחד החלומות שלי זה לרוץ ביחד באחד המרוצים העממיים עם כל קהילת בית הספר –

מורים, תלמידים והורים כדי לטעום ביחד את עוצמה הריצה, מקסימום יישאר טעם של עוד… אולי פעם החלומות, לפחות חלקם, יהפכו למציאות.

הזדמנות להביע תודות לשותפים בדרך:

תודה ענקית בראש ובראשונה לשותפים הנאמנים שלי שתמיד שם עבורי, ממש מראשיתה של הדרך,

אתם הרוח הספורטיבית הגבית,מאחלת לנו להמשיך לרוץ עם אנרגיות חיוביות ולעשות את הבלתי אפשרי לאפשרי עבורינו, רק ביחד זה עובד –

שי ברוך וסיגל דהן: למאמן האישי, שגם חבר כמו אח, אשר מגיע מהצפון הרחוק במיוחד בשבילי,

עידן אדרי : תודה על שאתה מצית את הספורטאית שבי במקצועיות, מסירות וסבלנות אין קץ, מהרגע הראשון בו דרכינו הצטלבו, תמיד קשוב אליי,

יודע להכיל אותי ולתמוך בי במהלך ההתמודדויות בדרך

למאמן שחייה (ומורה לחנ"ג): גל רביב ותודה על הלימוד המקצועי, הסבלנות, העידוד, גילוי האמפטיה וההארות להאמין שאפשר בכל דבר ובכל גיל!

תודות למאמן האדיר, המשקיע והמקצועי האחד והיחיד בתחום אימוני כוח והתנגדות – איוון בובריקוב

למורה ליוגה תודה על פתיחת צוהר נפלא לעולם הקסום של היוגה – איתמר גוטליב

למרכז לרפואת ספורט ופיזיותרפיה – בהנהלת תיאופיק יחיא אלוף האלופים,  תודה לך על טיפול מקצועי, איכותי, שירות מסור והחזרת איברי הגוף למקומם וכשירותם הבטוחה הישר למסלול הריצה ושגרת האימונים

תודה ענקית לספורט-תרפיסט ניק, שכל טיפול אצלו ממתיק את הכאב תרתיי משמע ומחזיר את האור לחיי ואת החיוך על פניי.

ותודה אחרונה חביבה לאישי היקר שרץ איתי במרתון החיים – רונן דוד, למשפחתי וילדיי המדהימים מודה על ההבנה וההכלה,

אתם הכוח הפנימי המניע אותי ברגעים המאתגרים עבורי, תודה על שאתם מאפשרים לי לעסוק במה שמחייה אותי ולהפוך אותי למאושרת !

ויש עוד רבים אחרים טובים נוספים שמקיפים אותי בדרכי – תודה על הזכות להכיר וללמוד מכם,  הטבעתם חותם בדרך והשארתם בליבי טעם של עוד –  אוהבת מאוד ומעריכה את כולכם !

מאחלת לכולנו רגעי אושר, כושר ורק בריאות, כל השאר בונוס…

תם אך לא נשלם!

לפייבסוק של גלית גוטמן דוד