google.com, pub-7010878865197159, DIRECT, f08c47fec0942fa0.txt

רויטל ליבר – ריקוד זומבה

27 ביוני 2015


תאריך לידה: 06.05.1977

נשואה לאורי ואימא לרז (13) , גל (9), שי (4)
השכלה: B.A כללי ותנ"ך M.A מנהל עסקים אוניברסיטת חיפה
עיסוק מקצועי: מנהלת מוקד קשרי לקוחות
תחביב ספורטיבי: ריקוד זומבה

 

חיוך שובב משתלב עם המראה הנערי של רויטל. והנה היא פוסעת ישירות לסלון,
בדילוגים קלילים, כאשר היא לבושה במכנס קצר משובץ, גופייה חומה ושיער ראשה אסוף לזנב סוס קצרצר.
הרוח החיובית שהיא מביאה עימה גורמת לי לחייך על אף השעה המאוחרת ולהתמקד בריאיון.


אני חיפאית, גדלתי בשכונת עין הים. בת חמישית במספר (בת זקונים) להורים מרוקאים מבוגרים יחסית.

היום בהסתכלות לאחור, הייתי סוג של ילדת שכונה, כזאת שמשחקת בכדור, בתופסת, במחבואים, בגומי,

בחבל, במחניים ובכדורגל. כל משחק שזירתו היא מחוץ לבית, אני שם.
זיכרון נוסף משמעותי מאותה התקופה, הוא סביב נושא התזונה שלי. הייתי בעייתית עם אוכל, לא אהבתי לאכול,
ואימא שלי הביאה לי לכיתה בזמן ההפסקה טוסט חם עטוף בנייר כסף.
היום אני מבינה שזה היה סוג של פינוק יתר. מבחינת הלימודים הייתי תלמידה סבירה בהחלט,
לא מתעניינת יותר מידי ויודעת להסתדר.
תפקידי במשפחה הגרעינית, עד היום, הוא לחבר בין כולם,
אני היא זו שבקשר עם האחים ומייצרת את החיבור המשפחתי.


אני מבינה שמדובר פה בבחורה פילפלית שגדלה בבית מלא שמחה. הרוח החיובית שלה ניכרת גם עתה.

בעודך נושקת לגיל ה –40. איזה אירוע משמעותי את זוכרת מאותה התקופה? אירוע כזה שניכר והשפיע על מהלך חייך

אני זוכרת קטטה שהייתי מעורבת בה. משהו סביב איזה משחק חברתי בבית הספר כאשר קראו לאימא שלי לבירור,
המורה אמרה לה בנוכחותי ש…לא ייצא ממני שום דבר… המשפט הזה נחרט בי ואני הולכת איתו עד היום.
עוד סמסטר ואני מסיימת תואר שני במנהל עסקים, ואני עדיין זוכרת את המשפט הזה,
אולי הוא השפיע עלי בבחירות המקצועיות והאקדמיות שלי בחיים.


איפה פוגשת אותך הפעילות הספורטיבית? האם היא תמיד הייתה שם?

ספורט היה חלק אינטגרלי מחיי. תמיד עסקתי בפעילות גופנית כלשהיא בעיקר אם היא סביב משחק.
החלפתי המון חוגי ספורט ורציתי לטעום מהכל ולגוון. באופן כללי הייתי ילדה ספורטיבית ופעילה.


 מה קורה בחטיבת ביניים?

התבגרתי! התחלתי לנסוע באוטובוס לבית הספר עירוני א'. להכיר עוד ילדים, לצאת מהשכונה החוצה.
מורה נוספת השפיעה עלי באותה התקופה באופן מהותי: היא דרשה ממני השגיות, נטעה בי ביטחון עצמי,
ומשם הצלחה אחת גררה הצלחה נוספת וכך עוד אחת ועוד אחת.
ומצאתי את עצמי בכיתה ט' מאמינה ביכולות שלי ומתחילה להבין מי אני.
אני מבינה שפער הגילאים ביינך לאחייך מראה את אותותיו, מה קורה בבית?
האחים הגדולים שלי מתחתנים ועוזבים את הבית. אני נשארת בת יחידה בבית עם ההורים.

קיבלתי חדר משלי ומאוד שמחתי על כך, כשהיום זה נראה ברור מאליו, אבל אצלנו במשפחה של חמישה ילדים
זה לא היה ברור בכלל. עזרתי לאחים שלי בגידול הילדים, עזרתי לאימא שלי בהכנת ארוחות שישי ובתחזוקת הבית.
את אורי, בעלי, הכרתי כבר בכיתה ז'. הוא החל לחזר אחרי כבר אז…. אני זוכרת שהוא רדף אחרי עם עוד חברים
ואני הדפתי אותו. הייתי בטוחה שהוא מציק לי.


אני מבינה שאורי לא וויתר לך… אני מחייכת.

בעוד שרויטל נזכרת בתקופת נעוריה, בחיזורים המלווים בהצקות, בביטחון עצמי שנבנה, בהיכרות עם העולם
היא מבינה שאישיותה כיום היא אוסף החוויות שצברה עד כה.

וכי משפט אחד של מורה יכול לתת את אותותיו ולהשפיע על מהלך חיים שלמים.
עליתי לתיכון עירוני א' למגמת ביולוגיה ותנ"ך. ובכיתה י' אורי שלח לי סלסלת ממתקים ענקית,
לקח לו אולי שנה לחסוך כדי לקנות כזו מתנה. אני זוכרת את הדייט הראשון שלנו, הסרט "שומר ראש" של וויטני יוסטון.
ממש כמו בסרטים ומאותו הרגע אנחנו הופכים לזוג של ממש.

צה"ל בפתח, ואת מאוהבת … מה עושים?
רציתי להיות מדריכה קרבית. עם כל האנרגיות שלי, האמונה העצמית, הרצון להגשים ולהיות מדריכה בשטח
ואז… הבנתי שאני בכלל רוצה להיות קרובה לבית. התעוררה בי דאגה גדולה להורים ולאורי,
וממורעלות אני מבקשת תפקיד קל"ב.

מוצבת כבקרית גבול בנמל חיפה. קורס ההכשרה היה כיף גדול עבורי, ואחר כך שגרה
של עבודת משמרות. בינתיים אני נגשת לפסיכומטרי ואורי מתגייס לתפקיד קרבי.


השחרור בפתח, אורי בצבא, ופנייך לאן?

עם השחרור אני מתחילה ללמוד באוניברסיטה במסלול להוראת תנ"ך והיסטוריה.
מסיימת שנה ראשונה ללימודים ואנחנו מחליטים להתחתן. חתונה כיפית ושמחה,
כשהיום אני מסתכלת על התמונות מהחתונה, אני רואה שני ילדים שחוגגים בר/בת מצווה.
אורי עדיין בצבא, ואנחנו גרים אצל ההורים שלי.
במהלך הלימודים אני מתחילה לעבוד במלון הולידי אין בחיפה – מלון עסקים, היום אני מבינה שזו הייתה
עוד חשיפה שלי לעולם העסקים אליו אני נמשכת. מרגישה כמו בחו"ל, מדברת אנגלית, נפגשת עם אנשי עסקים,
הראש שלי מלא במחשבות, ואני מתחילה להרגיש שאני רוצה לפתוח את המקום הצר שבו אני נמצאת למשהו רחב יותר.
אני מתחילה לעבוד ב"סלקום" כנציגת שירות לקוחות. עוברת הדרכות, לומדת ומתקדמת
ונכנסת לסוג של סחרור שמוביל אותי למעין "מלכודת דבש". החברה משקיעה בי כעובדת,
אם זה בהדרכות, בצ'ופרים, ואני מתקדמת בעבודה בצורה מסחררת.
הנוכחות שלי בעבודה מקבלת משמעות, מרגישים אותי, ואני מאותרת לעתודה ניהולית.

……………………………………………………………………………………………………………………………………………………..

 

D8H_6894

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכניסה המהירה לעולם התעסוקתי, הקידום המהיר, איתור לעתודה ניהולית, מה קורה לך שם?
אני מקימה מחלקה חדשה ב"סלקום", והעבודה הופכת למרכז חיי.
רק בת 28 כבר אימא לרז ומנהלת צוות גדול של אנשים שרובם ככולם מבוגרים ממני.
דעתניים, מנוסים, ואני נשאבת למקום הניהולי. הרצון שלי להצליח הוא עז
ואני מרגישה שאני צריכה לרצות את כולם: את המנהלים שלי, העובדים תחתי, המשפחה שגאה בי.
רוצה להספיק רק הכל שלא יבואו אלי בטענות…


ואיפה רויטל? מה היא באמת רוצה לעצמה?

רויטל קרייריסטית, מתפקדת בפול גז. רז גדל אצל ההורים שלי שמאוד תומכים בהתקדמות שלי.
אני ממוקדת בעבודה ולא באמת יודעת מה אני רוצה. הסחרור להצלחה נמצא בראש סדר העדיפויות שלי.
היריון שני, במהלך מלחמה ואיתו מגיעות החרדות. אני עוברת לחצי משרה לטובת שמירת היריון.
רז עולה לכיתה א' ואני מבינה שאני לא יכולה ולא רוצה להמשיך את המירוץ הזה.
גל מגיח לעולם, ביחד עם תובנות חיים נוספות. אני מחליטה לעזוב את "סלקום". מרגישה שנגמר לי האוויר,
זהו עוד שלב משמעותי בהתבגרות שלי.
אני מחליטה לקחת פסק זמן ולעזוב את "סלקום" ללא ידיעה ברורה לאן פני מועדות.


היכולת של רויטל לנתח את המצב, להחליט, ולבצע.

לעזוב מקום עבודה כשהיא אימא לשני ילדים קטנים, עם משכנתא היא יכולת ניהולית לכל דבר.
יכולת המצביעה על אישה שקשובה לעצמה וסומכת על יכולותיה גם ברגעים שהעתיד אינו ידוע.

הנוכחות שלי בבית חוזרת, אני משמעותית יותר עבור הילדים שלי.
מצטרפת לוועדי כיתה ומתחילה למעשה להיות אימא כמו שאני רוצה.
עבור עצמי אני מקצה חוג תופים – דה ג'מבה. אהבתי לקצב, מוסיקה, שמחה מתחברת חזרה
ואני חוזרת להשקיע באהבות שלי.

לאחר חיפושי עבודה אני מתקבלת לתפקיד ניהול לוגיסטי ב"צים ספנות".
אורי ואני מבינים שאנחנו רוצים לעשות כיף ביחד ומכניסים טיולים וחופשות בחו"ל,
זו האהבה של שנינו ואנחנו לא מוותרים עליה, חוסכים כל חודש קצת ולממש את החלומות שלנו ביחד.
ב"צים" אני משתלבת מקצועית, ויש לי תחושת רווחה, האוויר חוזר אלי.
היריון שלישי מביא עימו את שי לחופשת לידה ארוכה. סוף כל סוף אני אימא כמו שצריך מההתחלה.
אימא שמניקה, אימא שנוכחת, אימא שמעורבת מהינקות, למעשה כל מה שלא מימשתי קודם לכן.


 מתי עולם הספורט חוזר לחייך?

במהלך חופשת הלידה השלישית, האחיינית שלי קוראת לי להתנסות איתה בחוג זומבה.
החלטתי לזרום איתה ולנסות. התחברתי לקצב הסוחף של המוסיקה והתנועה, משהו שמח, קופצני, משחרר.
אני מעלה הילוך ושיעורי הזומבה הופכים לשיעורים קבועים של שלוש פעמים בשבוע.
למעשה, אני חוזרת לעשות את מה שאני אוהבת, אני מתמידה,
רואה שיש עולם שלם של נשים שעוסקות בספורט וחיות את החיים.
הציפייה לקראת כל אימון עולה, אני מחכה לרקוד, לנוע עם בקצב המוסיקה, לאדרנלין, לבוא ולהשתחרר.
במקביל הגוף מתחיל להתעצב ואני קוטפת מחמאות מהסביבה, והופכת לסוג של מנטורית לדבר.

D8H_6943

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


ללא ספק יש לה את זה, יכולת השכנוע של רויטל, הכריזמה, והתוצאות הופכים אותה ל"פריק של הדבר"

והיא מתחילה להיות מנטורית לסובבים אותה.

חוזרת ל"צים" לאחר חופשת לידה מהסרטים ומקבלת תפקיד חדש. אני מוצאת את עצמי מקימה
מרכז שירות לקוחות ושוב מנהלת אנשים, כנראה שזה בגנים אצלי…
הפעם אני עושה זאת בחכמת יתר ולא מוותרת על המשפחה ולא על עצמי.
אני מצליחה לשלב בין העבודה, הבית, והתחביבים שלי.
בונה צוות שאני יכולה לסמוך עליו וכבר יודעת לאזן בין כל העיסוקים ולא לוותר על עצמי.

נשמע שהגעת למנוחה ולנחלה, אז מה בעצם הלאה?
הראש שלי אף פעם לא רגוע ואני תמיד מחפשת איפה להמשיך ולהגשים את עצמי.
לפני כשנה וחצי נרשמתי לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת חיפה.
זה הזמן שלי לעשות את התואר שתמיד רציתי. בדמיוני אני רואה את התעודה ממוסגרת ותלויה על הקיר,
סוג של גאווה אמיתית. זה מתחבר לי למורה שחשבה שלא ייצא ממני כלום… אולי אשלח לה את התעודה בדואר...


שאלת השאלות… איפה את בעוד חמש שנים?

שאלה טובה…..

אני רואה את הגלגלים בראשה של רויטל מתחילים להסתובב,
המחשבות מגיחות, הדמיון מרקיע שחקים, והשאיפות אין קץ להן

מה שבטוח שאמשיך לרקוד. הייתי רוצה משהו מקצועי יותר, אולי מחול מודרני,
הייתי שמחה לחזור לתיפוף וללמוד גם לנגן על פסנתר. במישור המקצועי אשת עסקים ממולחת.


הראיון של רויטל נחתם בצחוק של שתי נשים שהן למעשה ילדות. הקלילות שלה, 

היכולת להיות מנהלת וילדה, להגשים שאיפות מקצוות שונים ולהישאר עדיין רויטל משכונת עין הים,

הופכים אותה לאוטנטית כל כך ללא מסיכות, ללא כותרות, פשוט להיות היא במלוא מובן המילה.


© 2015 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוסף תגובה או המלצה

*