הסיפור שלכם

יש לכם סיפור על חיבור עצמי שהתרחש באמצעות ספורט?

סיפור שאחרים יוכלו לפגוש בו את עצמם?

אין הכוונה לספורטאים מקצועיים, גם לא כאלה עם הישגים מרשימים של דקות או שניות.

הסיפור שלכם הוא רק שלכם, ומשמעותו היא קודם כל עבורכם,

התהליך שעשיתם, ההתחברות הפנימית והחיצונית שהתרחשה אצלכם.

כל סיפור כזה מהווה השראה לקוראים אחרים, אתגר שיכול להוביל להעזה ואמונה עצמית.

אז מה עושים?

שולחים אלינו את הסיפור שלכם, בצירוף תמונה ופרטים אישיים.

צוות המערכת יבחר לפרסם את הסיפורים הנבחרים.

השאר… כבר עלינו.

אני, עשיתי את שלי! / לירון יוגב
אני לירון, אימא לשלושה קטנטנים. מנקודת מבטם של הקרובים אלי אני כדור אש ג'ינג'י , מלאת אנרגיה!! מנקודת מבטי- אני צינור. ממש ככה. צינור שמעביר כח לנשים, בעיקר אחרי לידה. ספורט היה מאז ומתמיד דרך לבטא את עצמי. אני רוקדת מגיל 6, התחלתי להדריך
 תרוצו אחריי החלומות שלכם – הם יודעים את הדרך / גלית גוטמן דוד
נולדתי לרוץ... ריצה זו אני בכל מובן המילה. למען האמת - הייתי רוצה רק לרוץ.... שמי גלית , בת 47, נשואה, אימא לניב (21), שיר (18) ויועד (11), מתגוררת בעפולה. עוסקת בהוראה, למידה ואבחון בתחום לקויות למידה, עובדת במשרד החינוך 22 שנים. מורה לתלמידים משולבים
הספורט הוא הציפרלקס שלי / מימי לקס
דגם עתיק זוכרים? מעבד נתונים איטי...זאת אני. עדיין חושבת במה להתחיל את הסיפור שלי... גם אני מאלה שבתיכון ניסו להתחמק מריצה. אהבתי התעמלות קרקע ומכשירים ואפילו הדיפת כדור ברזל, באף אחד מהם לא הייתי כישרון אמיתי. מידי פעם במהלך החיים היום לי תקופות של
נקודת הזינוק שלי! / מגי לוי
מגי לוי, מאמנת ריצה וקואצ'רית לנשים לרוץ מ 0 ל- 5 ק"מ, באמצעות אימון גופני ומנטלי משולב. נשואה, אימא לארבעה ילדים וגרה בקיבוץ רוחמה שבעוטף עזה. אם הייתם אומרים לי שאני שהברזתי מבית ספר משיעורי החינוך הגופני, אתחיל לרוץ ולעשות וטריאתלון הייתי בטח
הקציצה בחדר הכושר, זו אני! / שחר גפני
אני חושבת שלכל אדם יש מערכת יחסים מורכבת עם עצמו ועם הגוף שלו. כילדה אהבתי מאד להשתולל ולשחק בחוץ; הייתי מאד פעילה, טיפסתי על עצים, רצתי, נסעתי על סקטים ואופניים, אך בגיל 11, כשאבי חלה בלוקמיה כל זה נעצר. כל הבית נכנס למוד
ספורט זה חיים / ופא חסון
אני ופא חסון (36), מדלית אל-כרמל.  נשואה ואם לשני נסיכים. אני מרגישה הרבה יותר צעירה מגילי הכרונולוגי, יש לי חלומות שתכננתי להגשים עוד כשהייתי ילדה, נערה, ועכשיו אני מגשימה אותם הכל ולאט. נולדתי למשפחה גדולה תשע בנות ושני בנים, אני בת הזקונים, הכי קטנה
פנינת הדרום / פנינה צדיקריו
פנינה צדיקריו (45) נשואה ואימא לשלושה ילדים, מתגוררת בערד אני אם ואישה עובדת, ויחד עם זאת רצה חמישה אימונים בשבוע. עצם היותי מתגוררת בערד מצריך ממני להתאמן עם מאמנים מרחוק... ועם הכל אני לא מוותרת על האימונים ולא על התחרויות וממשיכה קדימה. מאז ילדותי
"אימא את לא ספורטאית, את סתם אישה שעושה ספורט"/מירב אלמוג
"אימא את לא ספורטאית את סתם אישה שעושה ספורט" נכון אני לא ספורטאית ....אני ממוצעת .... אין לי מבנה אתלטי או גוף גבעולי... אני נהנית מיין וחוטאת בסיגריה פה ושם (עכשיו באתגר של הפסקה).... אני לא רצה מהר ..והשפגט שלי ממש לא ישר... וכמו כולם
"גבירתי המאמנת: האישה שעשתה היסטוריה בראגבי"
גבירתי המאמנת: האישה שעשתה היסטוריה בראגבי  
התקווה נמצאת בחלומות, בדימיון ובאומץ של המעזים להפוך חלומות למציאות/טל רותם
שמי טל רותם בת 30 משוהם. למדתי תואר ראשון בחינוך גופני בוינגייט. הייתי מאמנת טניס במשך שמונה שנים, ומורה לחינוך גופני שלוש שנים בביה"ס יסודי . כיום אני עובדת בתור מדריכת כושר במכללה הלאומית לשוטרים ומאמנת ריצה. החיבור הראשוני שלי לספורט התרחש בגיל 9. ההורים שלי