הסיפור שלכם

יש לכם סיפור על חיבור עצמי שהתרחש באמצעות ספורט?

סיפור שאחרים יוכלו לפגוש בו את עצמם?

אין הכוונה לספורטאים מקצועיים, גם לא כאלה עם הישגים מרשימים של דקות או שניות.

הסיפור שלכם הוא רק שלכם, ומשמעותו היא קודם כל עבורכם,

התהליך שעשיתם, ההתחברות הפנימית והחיצונית שהתרחשה אצלכם.

כל סיפור כזה מהווה השראה לקוראים אחרים, אתגר שיכול להוביל להעזה ואמונה עצמית.

אז מה עושים?

שולחים אלינו את הסיפור שלכם, בצירוף תמונה ופרטים אישיים.

צוות המערכת יבחר לפרסם את הסיפורים הנבחרים.

השאר… כבר עלינו.

ואני רק רציתי…… לרוץ / כרמית לוי בן אדיבה
הייתי ילדה ספורטיבית, "טום בוי" ששיחקה עם בנים, התעמלתי קרקע עד בערך גיל 12, מגיל 13 עברתי לתחום האתלטיקה הקלה- ריצה (תחרויות שדה וכד') כמובן, שהייתי בנבחרת של הבנים... כי בתיכון שלמדתי בו לא הייתה נבחרת אתלטיקה לבנות... בזמן שירותי הצבאי לא ממש
אישה חזקה / גל דנון
לקרוספיט הגעתי לגמרי במקרה, באמת... אילו הייתי יודעת מה זה קרוספיט, כנראה שלא הייתי מנסה בכלל, כנראה שהייתי מוותרת על התענוג מראש. למזלי, לא באמת ידעתי מה זה... באותה התקופה ניסיתי לחזור לרוץ, אחרי פציעה שהגבילה אותי לתקופה די ארוכה. ואם להיות כנה עם
הכל בראש / קרן שחר
מרגע שלחצתי על "משתתפת" בפייסבוק לא היה יום שבו לא חפרתי לגיא בעלי. בשקדנות של תלמידה חרוצה למדתי את כל הטיפים האפשריים מסרטונים של רוכבים, השגתי הקלטה של מישהו שרכב את המסלול והסתכלתי עליה שוב ושוב כדי להבין איפה צפויים קשיים בדרך. הלילות
Fuck it / גל ביפול
גל ביפול מלמדת טוורקינג  - למי שלא מכיר... זה הזמן לפגוש את סגנון הריקוד הכי מקפץ ושרירי שיש. גל מקדישה לכך את כל כולה, ובעיני זו משימת חיים ממשית. כל זה לא בכדי... יש לכך סיבה משמעותית: בסרטון וידאו המצורף תוכלו לשמוע, לראות,
לא לחינם…/מעין לביא
היום אני מעין האושר והכושר, אבל... הספורט שהיה חלק מחיי, ואחד מאהבותיי הגדולות נפסק. הייתי ילדה ספורטיבית: טניס, כדור עף, שחייה, השתתפתי בתחרויות המלוות בתעודות ומדליות, זכיתי במקומות ראשונים בתחום התחרותי, ואז הכול נפסק... שנות התשעים, בעיות אכילה ודימוי גוף החלו, חוסר שליטה באכילה,
הכל אפשרי / אולי שפירא
נולדתי באוקראינה, עליתי לארץ בגיל 19. לשמחתי הגעתי לעולם הזה עם הרבה מזל והצלחה! לצערי יותר מזל מאשר בריאות... ישנם מלא סיפורים בעולם הזה, על התמודדות עם מחלות ניצחון והצלחה! הסיפור שלי טיפל'ה שונה... הספורט עבורי זה חיים, אוויר! ותיכף תבינו גם למה... נולדתי באוקראינה להורים
הכדור שבחיי / טלי אלקיים
אם יש משפט אחד שמלווה את חיי כמתבגרת וכאישה הוא: "מה לי ולספורט? אני שונאת ספורט! זה הורס לי את הפן, מורח לי את האיפור וגורם לי להזיע.. " היום, אני מסתכלת על עצמי במראה וממלמלת את המשפט: "היי, נעים מאוד להכיר, טלי
כלום לא מובן מאליו… / אביבית סונט
בעלי נפטר לפני כחצי שנה לאחר שבע שנים שהיה חולה במחלת ניוון השרירים ALS. רק על עצמי לספר ידעתי... מנקודת מבט של הסביבה הקרובה אלי: אני נחשבת כ-״רובוט״, לא אמיתית, אולי בגלל כוח הרצון החזק שלי. כשאני מחליטה משהו, אני משיגה אותו, דבר
הספורט הציל את חיי/קרן מורנו
אני ספורטאית מאז שאני זוכרת את עצמי. ספורט, כושר ,עיצוב, או איך שלא תקראו לזה בשבילי זה אורך חיים אמיתי. כל חיי עסקתי בספורט: התעמלות קרקע, מכשירים, ואתלטיקה... כל מי שמכיר אותי יודע שהספורט הוא חלק בלתי נפרד מחיי. לפני כמה שנים חליתי בסרטן בלוטת
אהבה לריצה/רותם שטילמן
אני חושבת כמה שהריצה היא לא "רק "ריצה. היא עמוקה, מרגשת, ממלאת, מכילה והחשוב מהכל ... היא גורמת לך לזמן להיות רק שלך, בו אתה משוחח עם עצמך, מלמד את עצמך ואת גופך ,חווה דברים חדשים. אני רצה 16 שנה, מתוכן אפשר להגיד