"Puff, the magic dragon lived by the sea
And frolicked in the autumn mist in a land called Honah Lee,
Little Jackie paper loved that rascal puff,
And brought him strings and sealing wax and other fancy stuff"
Peter, Paul & Mary
"חג ההודיה"
זה החג הזה שרק שמעתי וראיתי אותו דרך תוכניות טלויזיה אמריקאיות.
והנה אני חוגגת אותו כהלכתו ונהנית מהרעיון שעומד בבסיסו, מהריחות שהוא מביא עימו, מהמחשבות והתובנות שהוא טומן בחובו.
חג ההודיה אינו חג דתי, ואולי זה מה שעושה אותו כך כך שונה משאר החגים שנקלעו בדרכי. חג ההודיה כשמו כן הוא, חג בו אנו אומרים "תודה".
מילה פשוטה וקטנה "תודה" עם עוצמות עולמיות. מילה אחת שמכילה חיים שלמים.
ואם רגע נעצור, ונחשוב על מה היינו אומרים "תודה"? למי היינו אומרים "תודה"?, ולמה לפעמים (רק לפעמים…) קשה לנו להודות?
את חג ההודיה הראשון שלנו חגגנו במדינת "maine" בתוך יער עבות, על גדות נהר קפוא, בבקתת עץ טבולת טבע.
את המים שאבנו מקרקעית האדמה, את החום הפקנו מהבערת עצים בתוך אח, את העלטה הפגנו בעששיות.
ממש כמו פעם. וכן כן אפילו לא התקלחנו… (אני עדיין לא מאמינה שלא התקלחתי).
החיבור הבלתי אמצעי הזה לטבע, לשקט, ללא ניידים, ללא שעונים (גם לא לשעוני דופק), האח הבוערת,
הקור המצמרר לפנות בוקר, החשיכה המוקדמת, כל אלה הביאו עימם חיבור מיידי למהות החג ולמילה שהיא למעשה ערך ה"תודה".
הבנות כאילו נכנסו לתוך עולם של אגדות, אין תחושת זמן שחולף, אין מכשירים מצפצפים,
הרוגע מזדחל וזורם בתוך הגוף, הראש נקי ממחשבות, משהו שלא הכרנו, איזו שלווה מיוחדת שרוצים עוד ועוד ממנה.
לומדים לבשל לבד, להשתמש במה שיש מסביבנו, להעריך את עוצמת הטבע, להביט ממושכות באיזו פטריה על עץ,
למשש עלים, וחלקי ענפים, לזהות עקבות של איילים, להקשיב לקולות פיצוח בולי העץ כאשר האש מבקעת אותם,
לומר "תודה" ולתת יד כשהולכים, ללכת לאיבוד בתוך היער ולמצוא את הדרך חזרה,
לנגן ולשיר לצלילי הגיטרה (אמנם נקנתה ב – costco)…. בהרמוניה "puff the magic dragon".
להודות על ההזדמנות שנתנה לנו לחוות את החיים מנקודת מבט חדשה.
"Puff, the magic dragon lived by the sea
And frolicked in the autumn mist in a land called Honah Lee,
Puff, the magic dragon lived by the sea
And frolicked in the autumn mist in a land called Honah Lee"
Peter, Paul & Mary
© 2015 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר
נשמע קסום! ואכן חשוב לעצור להגיד תודה!