ים, שמיים, ועיניים / לילך קרן גרופר

27 בינואר 2017

"ים שמיים ועיניים

ציפורים על המזגן

והלב מוחא כפיים

כי אני נולדתי כאן" יוסי בנאי


נחיתה רכה במדינת חלומות, הוואי, הונלולו…

לא ייאמן שהונלולו זה מקום אמיתי, המשפט היחידי שמתקשר עבורי להונלולו הוא:

"איפה זה?… בהונלולו…!", כלומר כל-כך רחוק שאין סיכוי שנגיע לשם.

והנה אנחנו בהונלולו, וזה אמיתי, ויש מקום כזה על הפלנטה, ואני נוגעת בו.

והחולצות הפרחוניות הן לא רק בסדרות הטלויזיה, הן נמכרות פה בחנויות, ואנשים אמיתיים לובשים אותן.

דקל הקוקוס מקשט את האי, ומידי פעם אפשר למצוא איזה קוקוס על הקרקע.

בעודי הולכת יחפה על החול, צופה בגולשים שמתמרנים את הרוח לטובתם

אני מתעקשת לפצח קוקס אחד כזה, פיצוח קוקוס הוא אומנות פיצוח לשמה,

מכה ועוד מכה ועוד אחת… והקוקוס מקבל סדקים ומגיר מתוכו נוזל מימי שלא ממש אטרקטיבי בעיני…


me

 

 

 

 

 

 


"ים, שמיים, ועיניים" השיר הזה למי שזוכר… שבוצע ע"י הגששים, הוא שיר החופשה הקבוע שלנו.

יש בו משהו משעשע, אירוני, רציני, חופשי, דימיוני ואמיתי גם יחד,

והנה גם פה הוא מתנגן לו.


"תנו לרגל את הכוח

אין עבר בלי עתיד

תנו למוח לא לשכוח

תנו לשכל קצת קרדיט" יוסי בנאי


הולכים ברגל, מכירים את השטח.

אומנם זה אמריקה… הסגנון פה שונה לחלוטין ממה שהכרתי עד עכשיו.

בועות מים מתקבעות להן על כפות הרגליים, והשיר מתנגן…

שמלות פרחוניות בעלות מרקם נוזלי, סיכות ראש מעוטרות בפרחי הלוטוס, שייק פירות אקזוטי,

וגשם… מדינה טרופית שמפתיעה כל יום מחדש.

בועות המים ברגליים מתרחבות, הגשם מתגבר ואנחנו בחופשה…

מטרייה ורודה נאבקת ברוח ובגשם ששוטף אותנו לכיוון מקדש יפני.

מאבק מתמשך והגענו למקדש, גונג מרעיד את מקומינו על הקרקע והמטרייה עליה השלום.


"הופה הופה הופה הללויה,

הללויה הופה הופה הופ.

אם תלך 'תה גם תגיע,

אם לא תתפוס באמצע חרופ" יוסי בנאי


הגענו הגענו!!!

פסלו העוצמתי של בודהה מקבל את פנינו במקדש היפני.

פנים שונות, מתרבויות מגוונות, ריחות מעושנים של קטורת ושקט…

נדמה ורק אנחנו מכניסים רעשי רקע של חיוכים של חופשה.

אני חייבת לחלוץ נעליים, עוד שנייה וכל כף הרגל שלי תהפוך לבועה בפני עצמה ותהיה פה סכנת טביעה ממשית.


 

20170121_130325

 

 

 

 

 

 

 

 

 


עם או בלי נעליים, עם או בלי בועה, עם או בלי מטרייה,

עם או בלי גשם, ושמש ומרחקים.

לצאת לחופשה באמצע ינואר, כשבקונטיקט חורף… ופה סוג של קיץ.

לצאת לחופשה רק שנינו, כשבבית שלושת הבנות שלנו, כשההורים שלי מגיעים מיבשת אחרת לפרגן לנו.

לצאת לחופשה בהוואי, בהונלולו, כשהבית שלנו באמצע שיקום של שריפה.

לצאת לחופשה ולהשאיר את העבר בעבר.


 

20170125_174059

 

 

 

 

 

 


להיות בהוואי ולהבין… שכלום לא רחוק מידי, כלום לא בלתי אפשרי, וכלום לא מובן מאליו!


© 2017 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, תמונה: לילך קרן גרופר

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוסף תגובה או המלצה

*