מי יכול עלי??? / שרה גבע

כאשר מבקשים ממני להציג את עצמי,  אני פונה ומבקשת מהנוכחים, לעצום את העיניים ולדמיין ;

אישה אחרי 12 אירועים מוחיים, משותקת בפלג גופה השמאלי, עוברת ניתוח השתלה בלב, מתמודדת עם פיברומיאלגיה,

איזו מן אישה עולה בדמיונכן?

ואז אני מבקשת לפקוח את העיניים ולהסתכל עלי כאשר אני נותנת number על העמוד …

שמי שרה גבע, בת 57, אימא לשש בנות מופלאות וסבתא לשמונה נכדים ונכדות נסיכים ונסיכות.

אני מאמנת התעמלות ושחיה, מטפלת הוליסטית, מאמנת אישית ועסקית, מנחת קבוצות ומרצה.

הספורט והתנועה הם חלק בלתי נפרד מחיי, מיום שנולדתי.

במהלך שנתי הראשונה נאלצו הורי להסתובב איתי ברחובות, כיוון שלא יכולתי להישאר במקום אחד והייתי זקוקה לתנועה מתמדת.

מיום שהתחלתי ללכת ( בגיל עשרה חודשים), רדפו אחרי…

כשמלאו לי ארבע שנים התחלתי לרקוד בלט ונחשבתי רקדנית מחוננת.

כשהייתי בת שמונה ; מצאתי את עצמי תוך כדי משחק תופסת, תלויה על גדר תייל שניסיתי לעבור בקפיצה.

הפציעה הייתה חמורה ונשארתי כשנה בבית לשיקום.

בגיל תשע חזרתי להתאמן, הפעם התעמלות קרקע ומכשירים, תחרויות וכד'

השתתפתי בתחרויות אתלטיקה ואף הייתי אלופת הארץ בקפיצה לגובה.

בגיל חמש עשרה, הפכתי למאמנת התעמלות ואח"כ גם שחיה, מקצוע שמלווה אותי עד היום.

הספורט, התנועה, השחייה וההתעמלות מהווים עבורי איזון רגשי,  מנטלי ופיזי.

 המקצוע שלי איפשר לי גם לגדל את בנותי כשהן מתלוות אלי לחוגים ושיעורים בגני הילדים, במתנסים ובבריכות, כולן לקחו חלק בפעילויות וגדלו על ברכי התנועה.

יהודה, בן זוגי, היה שחקן כדורסל בליגה, שיחק כדורגל וסנוקר בשביל בכייף, גם במגרשים אלו הבנות לקחו חלק.

ואז…. אחרי הלידה השישית התחיל בלאגן….

בלוטת התריס שלי השתוללה והפסיקה לעבוד בעת ובעונה אחת, הגעתי לאפיסת כוחות ואושפזתי לשבוע, כאשר בכל יום ירדתי קילו וחצי, בבוקר הבלוטה הייתה בהיפר ובערב בהיפו.

שוחררתי ללא טיפול הולם ופניתי לטיפול בקינסיולוגיה שהפכה להיות גם חלק ממערך הטיפולים שאני נותנת אחרי שכמובן למדתי את רזי הטיפול בשיטה.

הסתבר שהבעיה הייתה בכלל ביותרת המוח.

הטיפול עבד ומאז אני מאוזנת, 21 שנים.

בשנת 2002 כשבוע לפני ליל הסדר, נכנסתי עם בנותי הביתה,

הצצתי למטבח וראיתי שחסר מלח המדיח, מיד ניגשתי והתכופפתי כדי למלא מלח במדיח,

פתאום משום מקום, זמזום מטורף באוזניים, סחרחורת איומה, התעופפתי ונתלתי בדלפק של המטבח,

תחילה חשבתי שהתחשמלתי, אך כל הגוף רפס ואני הבנתי שאני עוברת אירוע מוחי, הכרתי את הסימנים ממטופלים שלי.

ניסיתי לקרוא לעזרה אך הדיבור היה משובש, למזלי הבנות הבינו שקרה משהו והתקשרו למד"א.

לאמבולנס לקח כחצי שעה להגיע ויהודה בן זוגי חיכה לי כבר בבי"ח.

בינתיים עשיתי לעצמי איזונים ברייקי ודמיון מודרך, התחלתי להקיא בלי הפסקה וכשהגעתי לביה"ח,  החליטו שאני על סמים ולא בדקו,

לבסוף אישפזו אותי במחלקת אף אוזן גרון, עם חשד לורטיגו.

שיחררו אותי בערב ליל הסדר בלי להתייחס כלל לשיתוק בפלג גופי השמאלי.

הרגשתי חסרת אונים ומבוהלת, פחדתי נורא להישאר משותקת ותלויה באחרים.

אבא שלי ניער אותי והתריע בפני שאני לא נשארת ככה, שאני לוחמת ואני יודעת לשקם אחרים ועכשיו הגיע הזמן לשקם את עצמי.

אבא אומר ואני עושה!

נכנסתי באמוק של אימונים להחזיר את התנועה לגוף,

לרגע לא עצרתי לחשוב למה הנפש זקוקה

ושילמתי את המחיר!

אירוע רדף אירוע, פניתי לבי"ח הדסה עין כרם, שם במשך שבועיים לא היה חור בגוף שלא נכנסו בו וכל בדיקה פולשנית כזו, מלווה באירוע מוחי נוסף.

לבסוף גילו שיש לי חור בלב שגרם לקרישי דם "לעוף" ישירות למוח ולגרום לאוטמים שגרמו לאירועים המוחיים.

נאלצתי לעבור ניתוח השתלה לסגירת החור, גם פה המכשולים לא דילגו מעלי.

קופ"ח לא אישרה ניתוח בצינתור, אלא רק בפתיחת בית חזה, פניתי למנתח באופן פרטי ועברתי את הניתוח בצינתור.

הפעם את השיקום כבר עשיתי ביותר חכמה ותשומת לב, שילבתי מדיטציות ודמיון מודרך יחד עם השיקום הפיזי,

שלוש שעות בכל יום עבודה עם משקולות ,לתת תחושה וקיימות של פלג הגוף השמאלי, להחזיר את זיכרון השרירים לפעולה.

בחרתי גם בתחומים שלא עסקתי בהם קודם כדי לא להיות מתוסכלת מחוסר היכולת שלי להגיע להישגים כמו בעבר.

שילבתי ריקודים סלונים בשיקום, הליכה, שחיה, שיעורי מתיחות וכוח לחיזוק ושמירה על הגמישות.

כעבור כשנה וחצי חזרתי לתפקוד מלא….עם קצת השגות שמעלות חיוך.

בסמוך לשיקום שלי, ביום בת המצווה של בתנו הרביעית, יהודה הלך לשחק כדורסל עם החבר'ה כדי לפרוק קצת מתח ולא חזר.

דום לב במגרש!!!!!!

נשארתי עם בית ושש בנות.

הפכתי להיות רובוט.

הזמן היחידי שבו אולי קצת שחררתי היה כאשר העברתי שיעורי התעמלות.

השינוי הגדול התרחש כאשר חברות הוציאו אותי לרקוד

משהו התפוצץ בפנים והעיר אותי.

החלטתי להגשים חלומות, התחלתי בקורס צלילה (אני עוזרת מדריך צלילה)

לפני כשמונה שנים, בעודי מתכוננת לתחרות בריקודים סלונים, קרעתי את המיניסקוס והתפרצה אצלי הפיברומיאלגיה

הפציעה מנעה ממני להמשיך לרקוד.

לסטודיו הביאו עמוד, החלטתי לנסות והתאהבתי.

גיליתי שאני מצליחה לבצע אלמנטים של אקרובטיקה וזה החזיר אותי לימים הטובים שהתעמלתי.

עוד גיליתי שהמגע עם העמוד ממש אבל ממש כואב והבנתי שמצאתי לי דרך להתמודד עם כאבי הפיברו בכך שאני אנהל את הכאב דרך עשייה של משהו שאני אוהבת ונהנית ממנו- אימון על העמוד!

בנוסף, היכולות שלהם אני זקוקה כדי להתאמן על העמוד: כוח, גמישות, יצירתיות, אומץ, אמון בעצמי ובמאמן שלי, כל אלו קיימים בכל פעם שאני מתאמנת או מופיעה, כאשר הם איתי מי יכול עלי???!!!

כך שהפכתי את העמוד לעמוד התווך בחיי ופינקתי את עצמי ליום הולדת ה – 50 שלי בעמוד הביתה.

היום בעקבות פציעות נוספות כמו, ארבע פריצות דיסק, חוליות שזזו מהמקום אחת קדימה והשנייה לאחור, דלקות בגידים של שורש כף יד ימין ובשמאל, כתף קרועה וללא סחוס.

נאלצתי להפחית את האימונים, כרגע גם לא מסוגלת ללכת או לרכב על אופניים.

מה שכן… אני שוחה חמש פעמים בשבוע 3.5 ק"מ ומתאמנת על העמוד כפעמיים עד שלוש בשבוע, מה שגורם לחיוך להאיר את פני, נשמתי ולבי.

זה לא הסוף עד שזה נגמר – אני בוחרת לחיות את חיי בשמחה אופטימיות ותנועה כל עוד אני בחיים!!!

שרה גבע

 לפייסבוק של שרה גבע